חוק דמי מחלה

חקיקה

הסבר

סיפור

חוק דמי מחלה, תשל"ו-1976

סעיף 1 – הגדרות

בחוק זה –
“הסכם קיבוצי” – כמשמעותו בסעיף 1 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז-1957, בין שנעשה והוגש לרישום לפי החוק האמור ובין אם לאו, או הסדר קיבוצי אחר, לרבות צו הרחבה לפי החוק האמור;
“עובד” – עובד שענין תשלום לתקופת מחלה אינו מוסדר לגביו על-פי הסכם קיבוצי;
“עובד במשכורת” – עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר;
“עובד בשכר” – עובד שאינו עובד במשכורת;
“מחלה” -אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי;
“קופת גמל” – כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005.

💡 החוק מגדיר מי זכאי למסלול דמי המחלה שבחוק וכיצד יש לפרש את מונחיו. “עובד” הוא מי שתשלום תקופת המחלה שלו אינו מוסדר בהסכם קיבוצי, כהגדרתו הרחבה כאן, הכוללת גם הסדר קיבוצי אחר וצו הרחבה. ההבחנה בין עובד במשכורת, ששכרו העיקרי משולם לפי חודש או תקופה ארוכה יותר, לבין עובד בשכר משפיעה על מניין ימי המחלה. “מחלה” היא אי-כושר זמני או קבוע לבצע את העבודה, הנובע ממצב בריאות לקוי על פי ממצאים רפואיים; עצם הרצון להיעדר אינו מחלה לפי ההגדרה. “קופת גמל” מוגדרת בהפניה לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). העובדה שעובד מוחרג מההגדרה הכללית בגלל הסכם קיבוצי אינה שוללת בהכרח זכויות מכוח הסכם זה או את תחולתה של הוראה מיוחדת בחוק.

סעיף 2 – הזכות לדמי מחלה

(א) עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל ממעסיקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4 –
(1) החל מהיום הרביעי להעדרו כאמור – תשלום על פי חוק זה בעד תקופת מחלתו (להלן – דמי מחלה);
(2) בעד הימים השני והשלישי להעדרו כאמור – מחצית דמי מחלה;
אולם שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות הוראות לענין תשלום דמי מחלה בעד הימים הראשון, השני והשלישי להעדר העובד כאמור, וכוחן יפה על אף האמור בסעיף זה.
(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), עובד שחלה במחלה ממארת או מחלה שנדרש בשלה טיפול קבוע בדיאליזה, ונעדר בשל כך מעבודתו לשם טיפול תקופתי או בדיקות תקופתיות, אף לאחר החלמתו, יהיה זכאי לקבל ממעסיקו תשלום דמי מחלה החל מהיום הראשון להיעדרו או מחלקו, בכפיפות לתקופת הזכאות המקסימלית כאמור בסעיף 4, ובלבד שמסר למעסיקו אישור רפואי בכתב כי הטיפול או הבדיקה נדרשים בקשר לאותה מחלה.
(ב) “תקופת מחלה” תחושב לפי הוראות אלה:
(1) לגבי עובד במשכורת – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, לרבות ימי מנוחה שבועית וחגים;
(2) לגבי עובד בשכר שעבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים;
(3) לגבי עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה (להלן – עובד לסירוגין) – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הימים שעבד העובד ברבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו למחלה לבין ימי העבודה באותו רבע שנה;
(4) לגבי עובד לסירוגין שטרם עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה תקופה של שלושה חדשים – תהא תקופת המחלה כל ימי מחלתו, למעט ימי מנוחה שבועית וחגים, כפול היחס שבין הממוצע השבועי של ימי עבודתו בתקופת עבודתו שקדמה למחלה לבין שש;
(5) עובד בשכר או עובד לסירוגין שנהגו לעבוד בימי מנוחה שבועית וחגים על פי היתר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי”א-1951, יובאו הימים האמורים בחשבון תקופת המחלה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפסקה (3) יבוא “תשעים” במקום “ימי העבודה באותו רבע שנה” בפסקה האמורה, ולגבי עובד לסירוגין כאמור בפיסקה (4) יבוא “שבע” במקום “שש” שבפסקה האמורה.
(ג) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר נהלים הכרוכים בקבלת דמי מחלה, לרבות מסירת פרטים וראיות למעסיק בקשר למחלה, וכן בדבר מועד תשלום דמי המחלה.

💡 סעיף 2 קובע מה מקבל עובד כשהוא נעדר מהעבודה בגלל מחלה. ככלל, על היום הראשון למחלה לא משולמים דמי מחלה, על היום השני והשלישי משולמים 50%, ומהיום הרביעי ואילך משולמים דמי מחלה מלאים, כל עוד יש לעובד ימי מחלה צבורים. יש חריג חשוב לעובד שחלה במחלה ממארת או נזקק לטיפול קבוע בדיאליזה: אם הוא נעדר לצורך טיפול או בדיקות הקשורים למחלה ומציג אישור רפואי מתאים, הוא זכאי לדמי מחלה כבר מהיום הראשון להיעדרות, בכפוף למכסת ימי המחלה שצבר.

סעיף 3 – עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית

(א) קבע רופא על-פי ממצאים רפואיים שמחמת מגבלות רפואיות אין העובד מסוגל, בפרק זמן מסויים, לבצע עבודה מסוג פלוני או בתנאים מסויימים, וכתוצאה מכך העובד אינו מסוגל לבצע עבודתו אלא באופן חלקי, והמעסיק הציע לו עבודה מתאימה אחרת, מלאה או חלקית, באותו מקום עבודה – לא יהיה העובד זכאי לדמי מחלה, אך שכרו בעבודה שהוצעה לו לא יפחת מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הקודמת כשהוא מחושב לפי הרכיבים לדמי מחלה כאמור בסעיף 6.
(ב) לא הציע המעסיק עבודה מתאימה כאמור בסעיף קטן (א), יהיה העובד זכאי לסכום דמי המחלה שהיו מגיעים לו אילולא הוראות סעיף זה.
(ג) לענין סעיף זה, “עבודה מתאימה”- עבודה שלא חלות לגביה המגבלות הרפואיות כאמור בסעיף קטן (א) והיא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד העובד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף למחלתו או שהיא עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית, רמת השכלתו וכשרו הגופני.
(ד) הצעת עבודה מתאימה כאמור סעיף קטן (א) טעונה התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה; באין ועד העובדים כאמור – יחולו הוראות סעיף קטן (ב) כאילו לא הציע המעסיק עבודה מתאימה.

💡 הסעיף חל כאשר רופא קובע, על סמך ממצאים רפואיים, שהעובד מוגבל בביצוע עבודתו ויכול לעבוד רק באופן חלקי או בתנאים אחרים. אם המעסיק מציע באותו מקום עבודה עבודה אחרת, מלאה או חלקית, שהיא “עבודה מתאימה” כהגדרתה בחוק, אין העובד זכאי לדמי מחלה עבור המצב שהוסדר כך, אך שכרו בעבודה שהוצעה לא יפחת מהשכר הקובע לפי רכיבי חישוב דמי המחלה. עבודה מתאימה היא עבודה שאין בה את המגבלות הרפואיות, והיא מסוג העבודה העיקרית שביצע בשלוש השנים שקדמו למחלה או עבודה התואמת את הכשרתו, השכלתו וכושרו הגופני. הצעת עבודה מחייבת התייעצות עם ועד העובדים במקום העבודה. אם לא הוצעה עבודה מתאימה, או שאין ועד עובדים שמאפשר את ההתייעצות הנדרשת, העובד זכאי לדמי המחלה שהיו מגיעים לו אלמלא הסעיף. לא די בכך שהמעסיק מכנה את המשרה “קלה” או “חלופית”; עליה לעמוד בתנאים המהותיים והדיוניים שבחוק.

סעיף 4 – תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה

(א) תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה החל מהיום שבו חל עליו חוק זה ולא יותר מ-90 יום, בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה על פי חוק זה. 
(ב) עובד שבחודש פלוני לא עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה בכל ימי העבודה שבאותו חודש, יראו, לענין סעיף קטן (א), 25 ימי עבודה כחודש עבודה מלא, ואם נהוג במקום העבודה שבוע עבודה בן חמישה ימים – 212⁄3 ימי עבודה, וחלק של חודש עבודה מלא יזכה את העובד בימי מחלה יחסיים.
(ג) התקופה שבה קיים לגבי עובד ביטוח דמי מחלה על-פי הוראות סעיפים 8 ו-9 לא תובא בחשבון לענין חישוב תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה, אולם תקופת זכאותו לדמי מחלה של עובד שנעשה לגביו ביטוח כאמור, תעמוד לו לגבי כל תקופת מחלה שבעדה אין הוא זכאי לתשלום בהתאם לתנאי הביטוח, למעט תקופת המתנה או אכשרה לדמי מחלה המתחייבת מתנאי הביטוח.
(ד) שר העבודה, באישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר שיטת חישוב תקופת הזכאות ובדבר תקופות עבודה והפסקות עבודה שיובאו בחשבון לענין זה, ובלבד שיראו כעבודה גם כל הפסקה בעבודה שבעדה זכאי העובד לשכר או לתשלום אחר שדינו כדין שכר.

💡 תקופת הזכאות נצברת בשיעור של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, עד לתקרה כוללת של 90 ימים, בניכוי ימים שבעדם כבר שולמו דמי מחלה לפי החוק. בחודש עבודה חלקי מחושבת צבירה יחסית: חודש מלא שקול ל-25 ימי עבודה, ובמקום עבודה עם שבוע בן חמישה ימים ל-21 ושני שלישים ימי עבודה. תקופה שבה העובד מבוטח בביטוח דמי מחלה לפי ההסדר שבחוק אינה נכללת בצבירת התקופה הרגילה, אך נשמרת זכאות במצבי מחלה שאינם מכוסים לפי תנאי הביטוח, למעט תקופות המתנה או אכשרה הנדרשות מכוחו. השר רשאי לקבוע בתקנות שיטת חישוב ותקופות עבודה או הפסקה שיש להביא בחשבון, ובכל מקרה יש לראות כעבודה גם הפסקה שבעדה העובד זכאי לשכר או לתשלום שדינו כשכר. הצבירה היא לאורך תקופת העבודה הרלוונטית, ולא מכסה חדשה של 90 ימים בכל שנה.

סעיף 4א – פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה 

(א) מעסיק לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4.
(ב) הוראות סעיף זה לא יחולו באחד מאלה:
(1) המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס”א-2001, בטרם נעדר העובד עקב מחלתו;
(2) מקום עבודתו של העובד פסק מלפעול או שהמעסיק הוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם-1980, ואם הוא תאגיד – ניתן צו פירוק לפי פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ”ג-1983; לעניין זה, “פסק מלפעול” – הפסקת פעילות שאינה זמנית.
(ג) בסעיף זה, “עובד” – לרבות עובד שעניין תשלום לתקופת מחלה מוסדר לגביו על פי הסכם קיבוצי.

💡 מעסיק אינו רשאי לפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה במהלך תקופת זכאותו הצבורה לדמי מחלה, לפי החוק או לפי הסכם קיבוצי, עד לתקרה שנקבעה בחוק. לצורך איסור זה גם עובד שתשלום המחלה שלו מוסדר בהסכם קיבוצי נכלל במפורש. יש שני מסלולי חריג עיקריים: הודעה מוקדמת לפיטורים שניתנה כדין עוד לפני תחילת ההיעדרות עקב המחלה; או הפסקת פעילות שאינה זמנית של מקום העבודה, פשיטת רגל של המעסיק או צו פירוק לתאגיד, בהתאם לנוסח הסעיף. לכן הודעה מוקדמת שנמסרת לראשונה בזמן תקופת המחלה אינה שקולה להודעה שניתנה לפניה. ההגנה קצובה לתקופת הזכאות הצבורה ואינה הופכת כל מחלה לאיסור פיטורים בלתי מוגבל.

סעיף 5 – גובה דמי מחלה

(א) דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך בעבודתו.
(ב) לגבי עובד ששכרו משתלם לפי כמות התוצרת – דמי המחלה יהיו בגובה שכר העבודה שהיה העובד זכאי לקבל בתקופת זכאותו לדמי מחלה אילו המשיך לעבוד והפיק בכל אחד מהימים הכלולים בתקופה האמורה את כמות התוצרת הממוצעת ליום עבודה שהפיק בשלושת החדשים שקדמו למחלתו.

💡 ככלל, גובה דמי המחלה נגזר משכר העבודה שהעובד היה זכאי לקבל בתקופת הזכאות אילו המשיך לעבוד, בכפוף לשיעורי התשלום לפי ימי ההיעדרות ולרכיבי השכר שהחוק מונה. אצל עובד ששכרו משולם לפי כמות תוצרת, לא מניחים שהפיק אפס בתקופת מחלתו: מחשבים את השכר שהיה משתלם אילו הפיק בכל יום בתקופת הזכאות את ממוצע התוצרת היומי שהפיק בשלושת החודשים שקדמו למחלה. הסעיף עוסק בבסיס הסכום, להבדיל ממספר הימים הזכאים לתשלום.

סעיף 6 – רכיבי השכר לענין דמי מחלה

(א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה:

(1) שכר יסוד;
(2) תוספת ותק;
(3) תוספת יוקר או פיצוי בעד התייקרות;
(4) תוספת משפחה;
(5) תוספת מחלקתית או מקצועית.
(ב) לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון לענין סעיף קטן (א) שכרו המשתלם לו בעד יום עבודתו הרגילה בצירוף כל תוספת מהתוספות האמורות בסעיף קטן (א) שהשתלמה לו.
(ג) שר העבודה באישור ועדת העבודה של הכנסת רשאי לקבוע בתקנות שיטה אחרת או רכיבים אחרים לענין השכר שישמש בסיס לחישוב דמי מחלה.

💡 הסעיף מפרט אילו רכיבי שכר נכנסים לבסיס חישוב דמי המחלה, כמו שכר יסוד, ותק, יוקר, משפחה ותוספת מקצועית או מחלקתית. אם השכר בנוי אחרת, מחשבים לפי שכר יום רגיל בצירוף התוספות הרלוונטיות.

סעיף 7 – דין דמי מחלה

דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעסיק כדין שכר עבודה לכל דבר.

💡 דמי מחלה שהמעסיק משלם נחשבים לשכר עבודה לכל דבר. כלומר, אף שהעובד לא עבד בפועל בגלל מחלתו, תשלום דמי המחלה אינו מענק נפרד מחוץ למערכת דיני השכר. יש להבחין בין עצם ההכרה בתשלום כשכר לבין שאלת הזכאות לדמי מחלה ומספר הימים, שנקבעות בסעיפים האחרים.

סעיף 8 – ביטוח דמי מחלה

מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –

(1) אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח דמי מחלה המספר הגדול ביותר של עובדים בענף שבו מועסק העובד, המבוטחים בביטוח האמור מכוח הסכם קיבוצי, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם;
(2) בהעדר הסכם קיבוצי כאמור בפיסקה (1) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת גמל שניתנה לגביה הסכמתו בכתב של העובד, ובלבד שהביטוח יהיה בתנאים שאינם נופלים מאלה שלפיהם מבוטח בביטוח כאמור המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה מכוח הסכם קיבוצי;
(3) לא ניתנה הסכמת העובד כאמור בפיסקה (2) – אם הוא ביטח את העובד ביטוח דמי מחלה בקופת הגמל שבה מבוטח בביטוח זה המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, בתנאים שאינם נופלים מתנאי ביטוחם.

💡 הסעיף מאפשר למעסיק להיות פטור מתשלום דמי מחלה ישירות, אם הוא ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה בקופת גמל לפי התנאים שבחוק. הפטור תלוי בקיום ביטוח מתאים ובתנאים שאינם פחותים מהמקובל.

סעיף 9 – הסכמה

ניתנה הסכמה בכתב לענין סעיף 8 מאת רוב העובדים במקום עבודה פלוני, יראו בכך כאילו ניתנה הסכמתם של כל העובדים באותו מקום עבודה; שינוי בהסכמה שניתנה כאמור, טעון רוב של שני שלישים של העובדים.

💡 כאשר רוב העובדים במקום עבודה נותנים בכתב הסכמה לביטוח דמי מחלה לפי ההסדר שבחוק, ההסכמה נחשבת להסכמת כלל העובדים באותו מקום עבודה, גם אם חלקם לא חתמו. לעומת זאת, שינוי של הסכמה שכבר ניתנה דורש רוב מחמיר יותר של שני שלישים מהעובדים. הדרישה היא להסכמה בכתב ולא לרוב בעל פה, ויש להבחין בין הרוב הדרוש להסכמה הראשונית לבין הרוב הדרוש לשינויה.

סעיף 10 – שלילת הזכות לדמי מחלה

עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעסיק או קופת הגמל, לפי הענין, לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד.

💡 עובד שעבד בפועל בתקופת מחלתו וקיבל בעבור העבודה שכר או תמורה אחרת אינו זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה. אם דמי המחלה כבר שולמו, המעסיק או קופת הגמל, לפי העניין, רשאים לתבוע את החזרתם או לנכותם מסכומים שהם חייבים לעובד. שלילת הזכאות קשורה לעבודה בפועל בתמורה בתקופת המחלה; הסעיף אינו קובע שכל פעילות של עובד חולה שוללת את הזכאות.

סעיף 11 – תחולת דינים אחרים

עובד הזכאי לתשלום על-פי כל חיקוק בעד תקופת אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות, למעט תשלום בעד נכות, גימלה לפי פרק ג’2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ”ח-1968 או פיצויים מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש], לא יהיה זכאי לדמי מחלה על-פי חוק זה לגבי התקופה שבעדה הוא זכאי לתשלום כאמור ולגבי כל תקופה שנקבע במפורש באותו חיקוק שאין העובד זכאי לתשלום בעדה עקב המחלה.

💡 החוק מונע בדרך כלל כפל זכאות עבור אותה תקופת אי-כושר מטעמי בריאות: עובד הזכאי לתשלום מכוח חיקוק אחר בעד התקופה לא יהיה זכאי לדמי מחלה לפי חוק זה לאותה תקופה, וגם לא לתקופה שהחיקוק האחר שולל במפורש תשלום בגינה עקב המחלה. עם זאת, הסעיף מחריג במפורש תשלום בעד נכות, את הגמלה המוזכרת בו לפי חוק הביטוח הלאומי ואת הפיצויים מכוח פקודת הנזיקין. ההכרעה תלויה בסוג התשלום ובחיקוק שמכוחו הוא משולם, ולא רק בכך שהעובד קיבל כסף בזמן מחלתו.

סעיף 12 – שמירת זכויות

(א) היה העובד זכאי לדמי מחלה הן לפי חוק זה והן לפי תנאי העבודה המוסכמים בינו לבין מעסיקו או הנהוגים במקום עבודתו, יהיה זכאי לדמי מחלה לפי אחת מהעילות האמורות לפי בחירתו.
(ב) חוק זה אינו בא לגרוע מזכויות עובדים על פי הסכמים קיבוציים, בין אם חל על העובדים חוק זה ובין אם לאו.

💡 כאשר עובד זכאי לדמי מחלה הן מכוח החוק והן מכוח תנאי עבודה מוסכמים או נוהג במקום העבודה, הוא רשאי לבחור את העילה שלפיה יקבל דמי מחלה. נוסף על כך, החוק אינו מפחית מזכויות עובדים על פי הסכמים קיבוציים, בין אם חוק דמי מחלה חל עליהם ובין אם לא. הסעיף שומר על הסדרים מקבילים או מיטיבים; הוא אינו קובע שמצטברים בהכרח שני תשלומי דמי מחלה בעד אותה היעדרות.

סעיף 13 – ביצוע ותקנות

(א) שר העבודה ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות בכל ענין הנוגע לביצועו.
(ב) תקנות לפי חוק זה יכול שיהיו לגבי כלל העובדים או המעסיקים או לגבי סוגים מהם.

💡 שר העבודה ממונה על ביצוע החוק ומוסמך להתקין תקנות בנושאים הנוגעים ליישומו. התקנות יכולות להיות כלליות ולחול על כל העובדים או המעסיקים, או לחול רק על סוגים מסוימים מהם. זו סמכות להתקין הוראות יישום, ולא סמכות לשנות ללא הסמכה מפורשת את הזכויות שנקבעו בחוק הראשי.

סעיף 14 – תחילה

תחילתו של חוק זה ביום ב’ בתשרי תשל”ז (1 באוקטובר 1976).

💡 החוק נכנס לתוקף ביום ב’ בתשרי תשל”ז, 1 באוקטובר 1976. זהו מועד תחילת תחולתו של החוק המקורי, ולא מועד תחילתם של תיקונים מאוחרים. כשבודקים זכאות לתקופה היסטורית, יש לבחון גם איזה נוסח של החוק היה בתוקף באותה תקופה.

פסיקה

חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, סעיף 2 – ספירת ימי המחלה של עובדת המועסקת בימים קבועים

דב”ע נז/3-18 גיל שעל נ’ נינה ויקל – בית הדין הארצי לעבודה, 20.5.1997

עובדות מרכזיות

העובדת הועסקה במשק בית אצל המעסיק בימי שישי. היא חלתה ביום ראשון ונעדרה ביום שישי שלאחריו, שהיה היום השישי למחלתה. המעסיק טען שאין לשלם לה דמי מחלה עבור יום שישי, משום שזה היה יום ההיעדרות הראשון שלה מעבודתה אצלו.

הלכה

בנסיבות שנדונו, את היום הרלוונטי לתשלום בוחנים לפי רצף מחלתה של העובדת, ולא מתחילים לספור מחדש רק מפני שזהו יום העבודה השבועי הראשון שהחמיצה אצל אותו מעסיק. לכן, העובדה שיום שישי היה יום היעדרותה הראשון אצלו לא הפכה אותו ליום הראשון למחלתה.

תוצאה

בית הדין הארצי דחה את ערעור המעסיק ברוב דעות וחייב בתשלום דמי מחלה עבור היום שנדון.

==========

חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, סעיפים 4 ו-4א – מיצוי ימי מחלה בסיום יחסי עבודה

ע”ע (ארצי) 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע”מ בניהול מיוחד נ’ לסלי פנחס וניט ושופרסל בע”מ – בית הדין הארצי לעבודה, 7.12.2008

עובדות מרכזיות

העובד קיבל הודעת פיטורים, ולאחר מכן לקה באירוע מוחי בתקופה שלפני סיום העסקתו. התעוררה מחלוקת בדבר זכותו לתשלום עבור ימי המחלה שצבר ובדבר מועד סיומם של יחסי העבודה.

הלכה

בית הדין הדגיש את חשיבות הזכות לדמי מחלה ואת הצורך שלא לרוקן אותה מתוכן באמצעות קביעת מועד סיום העסקה המונע מעובד חולה לנצל זכאות צבורה לפי החוק. פסק הדין עסק בדין שחל בעת שניתן, בשנת 2008.

הקשר לנוסח החוק כיום

לאחר פסק הדין נוסף לחוק סעיף 4א. הוא אוסר פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה בכפוף לתנאים ולחריגים המפורטים בו, ובהם הודעה מוקדמת לפיטורים שניתנה לפני שהעובד נעדר עקב מחלתו. במקרה כזה יש לבדוק את סעיף 4א במפורש, ולא להסיק מן הפסיקה לבדה שאיסור הפיטורים חל.

לזכור בסיפור

📖 המחלה של דניאל והזכויות במקום העבודה

דניאל עבד בחברת שילוח גדולה. בתחילת השנה הסבירה לו מנהלת משאבי האנוש, יעל, שחוק דמי מחלה עוסק בעובדים שתשלום תקופת המחלה שלהם אינו מוסדר בהסכם קיבוצי. היא הסבירה לו גם את ההבדל בין עובד במשכורת, שמקבל את עיקר שכרו לפי חודש או תקופה ארוכה יותר, לבין עובד בשכר, שאינו עובד במשכורת. כשדניאל שאל מה נחשב מחלה, יעל הסבירה שמדובר באי-כושר זמני או קבוע לבצע את העבודה, הנובע ממצב בריאות לקוי לפי ממצאים רפואיים.
כעבור כמה חודשים דניאל חלה ונעדר מהעבודה. יעל הסבירה לו שהזכות לדמי מחלה תלויה בתקופת הזכאות הצבורה שלו. בדרך כלל, מהיום הרביעי להיעדרות מקבלים דמי מחלה מלאים לפי החוק, ובעד הימים השני והשלישי מקבלים מחצית דמי מחלה. היא גם סיפרה לו שעובד שחלה במחלה ממארת או במחלה שמחייבת טיפול קבוע בדיאליזה עשוי לקבל דמי מחלה מהיום הראשון לטיפולים או בדיקות תקופתיות, אם מסר אישור רפואי בכתב.
הרופא של דניאל קבע שהוא לא יכול להרים משאות כבדים, אבל יכול לעבוד בעבודה משרדית קלה. המעסיק הציע לו עבודה מתאימה אחרת באותו מקום עבודה, לאחר התייעצות עם ועד העובדים. יעל הסבירה לדניאל שבמצב כזה הוא לא יקבל דמי מחלה, אבל השכר בעבודה החדשה לא יפחת מהשכר שהיה מקבל לפי רכיבי דמי המחלה. אם המעסיק לא היה מציע עבודה מתאימה, דניאל היה זכאי לדמי המחלה שהיו מגיעים לו.
לאחר מכן דניאל שאל כמה ימי מחלה יש לו. יעל בדקה את הוותק שלו והסבירה שתקופת הזכאות המקסימלית נצברת לפי יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד 90 ימים, בניכוי ימים שכבר קיבל עבורם דמי מחלה. היא גם הסבירה שאם יש ביטוח דמי מחלה לפי סעיפים 8 ו-9, יש לכך השפעה על החישוב, לפי תנאי החוק.
כשדניאל חשש שיפוטר בגלל היעדרותו, יעל הרגיעה אותו: במהלך תקופת הזכאות הצבורה לדמי מחלה אסור לפטר עובד שנעדר עקב מחלתו, עד לתקרה שבחוק. אבל היא הדגישה שיש חריגים, למשל אם ניתנה הודעה מוקדמת לפני המחלה, או אם מקום העבודה הפסיק לפעול באופן שאינו זמני, או אם המעסיק פשט רגל או ניתן צו פירוק.
בסוף החודש דניאל בדק את גובה דמי המחלה. יעל הסבירה שהם מחושבים לפי השכר שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד. מאחר שחלק מהעובדים בחברה מקבלים שכר לפי תפוקה, היא הסבירה שלהם מחשבים לפי כמות התוצרת הממוצעת ליום בשלושת החודשים שקדמו למחלה. כדי לחשב את הבסיס לדמי המחלה, נכללים רכיבים כמו שכר יסוד, ותק, יוקר, משפחה ותוספת מחלקתית או מקצועית.
דניאל שאל אם דמי מחלה נחשבים כמו שכר. יעל הסבירה שכן: דמי מחלה שמשלם המעסיק הם כדין שכר עבודה לכל דבר. בהמשך היא סיפרה שבמקומות עבודה מסוימים המעסיק עשוי להיות פטור מתשלום ישיר אם ביטח את העובדים בביטוח דמי מחלה בקופת גמל בתנאים המתאימים. אם רוב העובדים נתנו הסכמה בכתב לביטוח כזה, רואים בכך הסכמה של כל העובדים, ושינוי ההסכמה דורש רוב של שני שלישים.
יום אחד גילה דניאל שעובד אחר קיבל דמי מחלה אבל עבד באותו זמן בתמורה במקום אחר. יעל הסבירה שסעיף 10 שולל את הזכות לדמי מחלה במקרה כזה, ואם הכסף כבר שולם, אפשר לדרוש החזר או לנכות אותו. היא גם הסבירה שאם עובד זכאי לתשלום לפי חיקוק אחר בגלל אי-כושר בריאותי, בדרך כלל הוא לא יקבל במקביל דמי מחלה לפי חוק זה על אותה תקופה, כדי למנוע כפל תשלום.
לבסוף דניאל גילה שבהסכם העבודה שלו יש הסדר מחלה טוב יותר. יעל הסבירה שסעיף 12 שומר על זכויות: אם עובד זכאי לפי החוק וגם לפי תנאי עבודה מוסכמים או נוהג, הוא יכול לבחור את העילה. החוק גם אינו גורע מזכויות לפי הסכמים קיבוציים. בסוף ההדרכה היא ציינה ששר העבודה ממונה על ביצוע החוק ויכול להתקין תקנות, ושהחוק נכנס לתוקף ביום 1 באוקטובר 1976.

סעיף 1 – הגדרות

📖 דניאל נעדר מהעבודה וביקש מיעל לחשב את דמי המחלה שלו. היא פתחה את תלוש השכר: “אתה מקבל משכורת חודשית, ולכן ימי המנוחה נספרים אצלך אחרת מאשר אצל עמית שמקבל שכר לפי יום”. כשדניאל שאל אם גם היעדרות לטיול משפחתי היא “מחלה”, יעל הסבירה שנדרשת פגיעה בכושר העבודה עקב מצב בריאותי המבוסס על ממצאים רפואיים.

סעיף 2 – הזכות לדמי מחלה

📖 דניאל חלה ביום שני ונעדר עד יום חמישי. יעל הראתה לו שהיום הראשון אינו מזכה בדרך כלל בתשלום, הימים השני והשלישי מזכים במחצית דמי המחלה ומהיום הרביעי בתשלום מלא, בכפוף ליתרה הצבורה. לעומתו, רות שהייתה צריכה להגיע לבדיקה תקופתית בעקבות מחלה ממארת מסרה אישור רפואי וקיבלה תשלום כבר על יום ההיעדרות הראשון לבדיקה. כאשר עובד שעתי שאל אם גם סוף השבוע שלו נספר, יעל הסבירה שמניין תקופת המחלה משתנה בהתאם לאופן העסקתו.

סעיף 3 – עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית

📖 לאחר פציעה קבע רופא שדניאל אינו יכול להרים ארגזים, אך יכול לעבוד בעמדת המחשב. המנהל הציע לו משרה משרדית באותו מקום עבודה והתייעץ עם ועד העובדים. דניאל המשיך לעבוד וקיבל שכר שלא פחת מהבסיס הקובע, ולא דמי מחלה במקביל. אצל עמיתתו לא היה ועד עובדים, ולכן הצעה דומה לא סיפקה את התנאי שבחוק והיא נותרה זכאית לדמי המחלה המגיעים לה.

סעיף 4 – תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה

📖 יעל בדקה את הוותק של דניאל: אחרי עשרה חודשי עבודה מלאים הוא צבר 15 ימי מחלה, לפני הפחתת ימים שכבר נוצלו. כשעבר לעבודה חלקית בחודש מסוים, היא חישבה צבירה יחסית במקום להוסיף אוטומטית יום וחצי. הוא שאל אם בעוד שנה יקבל שוב 90 ימים חדשים; יעל הסבירה ש-90 הם תקרת הצבירה המצטברת, לא מענק שנתי.

סעיף 4א – פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה

📖 דניאל נעדר בגלל שפעת כשהיו לו עדיין ימי מחלה צבורים. המנהל שקל למסור לו הודעת פיטורים באותו יום, אך יעל הבהירה שהחוק אוסר פיטורים בתקופת ההגנה. עובד אחר קיבל הודעה מוקדמת כדין עוד לפני שחלה, ולכן מצבו שונה. כשהמנהל הציע לסגור את המחלקה לשבוע בלבד, יעל הדגישה שסגירה זמנית אינה שקולה להפסקת פעילות שאינה זמנית.

סעיף 5 – גובה דמי מחלה

📖 נועה עבדה לפי שכר חודשי קבוע, ואילו תומר קיבל תשלום לפי מספר פריטים שהכין. שניהם חלו. אצל נועה בדקו מה היה שכרה אילו עבדה; אצל תומר בדקו כמה פריטים ייצר בממוצע ליום בשלושת החודשים שלפני המחלה וחישבו על בסיס זה את שכר התקופה המזכה.

סעיף 6 – (א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי המחלה

📖 יעל הכינה חישוב לדמי המחלה של דניאל. היא כללה בשכר הקובע שכר יסוד, תוספת ותק ותוספת מקצועית ששולמה לו. אצל עובד ששכרו אינו מפורק לרכיבים האלה בדקה את השכר בעד יום עבודה רגיל ואת התוספות הרלוונטיות. דניאל הבין שלא כל סכום שמופיע בתלוש נכנס אוטומטית לבסיס החישוב.

סעיף 7 – דין דמי מחלה

📖 כשדניאל ראה בתלוש את השורה “דמי מחלה”, הוא חשב שמדובר במענק נפרד. מנהלת השכר הסבירה לו שדמי מחלה שהמעסיק משלם נחשבים לשכר עבודה לכל דבר, אף שהם משולמים בעד היעדרות עקב מחלה.

סעיף 8 – מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –

📖 המעסיק הציג לעובדים תוכנית ביטוח דמי מחלה בקופת גמל. יעל לא הסתפקה באמירה ש”יש ביטוח”: היא בדקה אם הקופה ותנאי הביטוח עומדים במסלול המתאים בחוק, לרבות ההשוואה לתנאי הביטוח של עובדים המבוטחים מכוח הסכם קיבוצי או המסלול החל כשאין הסכמה בכתב.

סעיף 9 – הסכמה

📖 במפעל של דניאל חתמו 60 מתוך 100 העובדים על הסכמה בכתב לביטוח דמי מחלה, וההסכמה נחשבה להסכמת כולם. כעבור שנה ביקשו לשנות את ההסדר. יעל הסבירה ש-60 חתימות אינן מספיקות כעת, כי שינוי דורש רוב של שני שלישים מהעובדים.

סעיף 10 – שלילת הזכות לדמי מחלה

📖 עובד הודיע שהוא חולה וקיבל דמי מחלה, אך באותם ימים עבד בעסק אחר תמורת תשלום. לאחר שהדבר התברר, מנהלת השכר דרשה החזר של דמי המחלה ששולמו לו בגין אותה מחלה. כשעמית שלו יצא מהבית לקנות תרופה, הבהירה יעל שעצם היציאה אינה העבודה בתמורה שעליה מדבר החוק.

סעיף 11 – תחולת דינים אחרים

📖 דניאל קיבל זכאות לתשלום מכוח חיקוק אחר בעד תקופת אי-כושר בריאותי, וביקש לקבל גם דמי מחלה עבור אותם ימים. יעל בדקה את סוג התשלום והסבירה שהחוק מונע בדרך כלל כפל זכאות, אך קובע חריגים מפורשים שצריך לבחון לפני דחיית הבקשה.

סעיף 12 – שמירת זכויות

📖 בחוזה של דניאל נקבע הסדר מחלה מיטיב, ובמקביל עמדה לו גם הזכאות לפי החוק. יעל הציגה לו את שני המסלולים ואפשרה לו לבחור את העילה המתאימה לו. אצל עובדת אחרת חל הסכם קיבוצי מיטיב, ויעל הבהירה שהחוק אינו גורע מזכויותיה לפי אותו הסכם.

סעיף 13 – ביצוע ותקנות

📖 לאחר שינוי בנוהל הצגת אישורים רפואיים שאל מנהל השכר מי מוסמך לקבוע כללים כאלה. יעל הסבירה ששר העבודה אחראי לביצוע החוק ויכול להתקין תקנות, לעיתים לכלל העובדים ולעיתים לקבוצת עובדים מסוימת, בכפוף לסמכויות שנקבעו בחוק.

סעיף 14 – תחילה

📖 במהלך בדיקת תיק עבודה ישן מצא דניאל תלוש משנת 1975. הוא שאל אם אפשר לחשב את הזכאות לפי חוק דמי מחלה שנכנס לתוקף רק באוקטובר 1976. יעל הסבירה שיש לבדוק קודם את מועד תחילת החוק ואת ההסדר שהיה תקף בתקופה הנבדקת.

מושגים

עובד – עובד שתשלום תקופת המחלה שלו אינו מוסדר לפי הסכם קיבוצי.

עובד במשכורת – עובד שעיקר שכרו משתלם על בסיס חודשי או תקופה ארוכה יותר.

עובד בשכר – עובד שאינו עובד במשכורת.

מחלה – אי-כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע ממצב בריאות לקוי לפי ממצאים רפואיים.

קופת גמל – קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל).

דמי מחלה – תשלום שמגיע לעובד שנעדר עקב מחלה, לפי התנאים והמגבלות שבחוק.

תקופת מחלה – התקופה שבעדה בוחנים את זכאות העובד לדמי מחלה לפי סוג העובד ואופן עבודתו.

מחצית דמי מחלה – תשלום חלקי בעד הימים השני והשלישי להיעדרות עקב מחלה לפי סעיף 2.

מחלה ממארת – מחלה שבגינה עובד עשוי להיות זכאי לדמי מחלה מהיום הראשון לטיפול או בדיקה תקופתית, בתנאי אישור רפואי.

טיפול קבוע בדיאליזה – טיפול שמזכה בתשלום דמי מחלה מהיום הראשון להיעדרות לטיפול או בדיקה, בכפוף לאישור רפואי.

אישור רפואי בכתב – מסמך רפואי שהעובד צריך למסור למעסיק במקרים מסוימים כדי לבסס זכאות.

עובד לסירוגין – עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה.

ימי מנוחה שבועית וחגים – ימים שנכללים או אינם נכללים בחישוב תקופת המחלה לפי סוג העובד.

עבודה מתאימה – עבודה שאינה סותרת את המגבלות הרפואיות ומתאימה לעבודה הקודמת, להכשרה, להשכלה ולכושר הגופני של העובד.

עבודה חלקית – עבודה שהעובד מסוגל לבצע רק בחלק מהיקף או מתנאי עבודתו בשל מגבלות רפואיות.

מגבלות רפואיות – הגבלות שקבע רופא לפי ממצאים רפואיים לגבי יכולת העבודה של העובד.

ועד עובדים – גוף העובדים שעמו יש להתייעץ לפני הצעת עבודה מתאימה לפי סעיף 3.

תקופת הזכאות המקסימלית – התקופה המרבית שבה עובד יכול לצבור ולקבל דמי מחלה לפי החוק.

יום וחצי לכל חודש עבודה מלא – שיעור צבירת ימי המחלה לפי סעיף 4.

90 יום – תקרת תקופת הזכאות המצטברת לדמי מחלה לפי סעיף 4.

ימי מחלה יחסיים – זכאות חלקית לימי מחלה כאשר העובד לא עבד חודש עבודה מלא.

ביטוח דמי מחלה – ביטוח בקופת גמל שיכול להחליף את חובת המעסיק לשלם דמי מחלה ישירות.

תקופת המתנה או אכשרה – תקופה לפי תנאי הביטוח שבה העובד עדיין אינו זכאי לתשלום מהביטוח.

פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה – איסור לפטר עובד שנעדר עקב מחלה במהלך תקופת הזכאות הצבורה שלו, בכפוף לחריגים.

הודעה מוקדמת לפיטורים – הודעה שניתנה לפני ההיעדרות עקב מחלה ויכולה להחריג את איסור הפיטורים.

פסק מלפעול – הפסקת פעילות שאינה זמנית של מקום העבודה.

פושט רגל – מעסיק שהוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל.

צו פירוק – צו שניתן לגבי תאגיד לפי פקודת החברות, ומחריג את איסור הפיטורים בתקופת מחלה.

גובה דמי מחלה – סכום דמי המחלה לפי השכר שהעובד היה מקבל אילו המשיך לעבוד.

שכר לפי כמות התוצרת – שכר המחושב לפי תפוקה, שלגביו דמי המחלה מחושבים לפי ממוצע התוצרת.

כמות תוצרת ממוצעת – ממוצע התוצרת ליום עבודה בשלושת החודשים שקדמו למחלה.

שכר יסוד – רכיב שכר בסיסי הנכלל בחישוב דמי מחלה.

תוספת ותק – תוספת שכר לפי ותק העובד, הנכללת בבסיס החישוב.

תוספת יוקר – תוספת או פיצוי בעד התייקרות, הנכללים בחישוב דמי מחלה.

תוספת משפחה – תוספת שכר הנכללת בבסיס החישוב לפי סעיף 6.

תוספת מחלקתית או מקצועית – תוספת שכר הקשורה למחלקה או למקצוע ונכללת בחישוב דמי מחלה.

דין דמי מחלה כדין שכר עבודה – כלל שלפיו דמי מחלה שמשלם המעסיק נחשבים שכר עבודה לכל דבר.

פטור מחובת תשלום דמי מחלה – מצב שבו מעסיק פטור מתשלום ישיר משום שביטח את העובד בביטוח מתאים.

הסכמה בכתב – הסכמת עובדים לביטוח דמי מחלה בקופת גמל לפי סעיף 8.

רוב העובדים – רוב במקום עבודה שמספיק כדי לראות בהסכמה לביטוח כהסכמת כל העובדים.

רוב של שני שלישים – הרוב הדרוש לשינוי הסכמה שניתנה לעניין ביטוח דמי מחלה.

שלילת הזכות לדמי מחלה – איבוד הזכות לדמי מחלה כאשר העובד עבד בפועל בשכר או בתמורה בתקופת מחלתו.

החזר דמי מחלה – זכות המעסיק או קופת הגמל לתבוע החזרת דמי מחלה ששולמו שלא כדין.

ניכוי דמי מחלה – אפשרות לנכות דמי מחלה ששולמו שלא כדין מסכומים שחבים לעובד.

תחולת דינים אחרים – הסדר שמונע כפל תשלום כאשר העובד זכאי לתשלום לפי חיקוק אחר בעד אי-כושר בריאותי.

אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות – מצב בריאותי שמונע מהעובד לעבוד ומזכה בתשלום לפי חיקוקים מסוימים.

תשלום בעד נכות – תשלום שהוחרג מהכלל המונע זכאות לדמי מחלה לפי סעיף 11.

גימלה לפי פרק ג’2 לחוק הביטוח הלאומי – גמלה שהוחרגה מהכלל שבסעיף 11.

פיצויים מכוח פקודת הנזיקין – פיצויים שהוחרגו מהכלל המונע זכאות לדמי מחלה.

שמירת זכויות – כלל שלפיו החוק אינו גורע מזכויות טובות יותר של העובד לפי הסכם, נוהג או הסכם קיבוצי.

תנאי עבודה מוסכמים – תנאים שנקבעו בין העובד למעסיק ועשויים להעניק זכאות לדמי מחלה.

נוהג במקום העבודה – פרקטיקה קבועה במקום העבודה שיכולה להעניק זכויות לעובדים.

בחירת העובד – זכות העובד לבחור לפי איזו עילה לקבל דמי מחלה כאשר קיימות כמה עילות.

ביצוע ותקנות – סמכות שר העבודה לבצע את החוק ולהתקין תקנות ליישומו.

תחילה – מועד כניסת החוק לתוקף.

ב’ בתשרי תשל”ז – התאריך העברי של תחילת החוק.

1 באוקטובר 1976 – התאריך הלועזי של תחילת החוק.

שאלות
עובד נעדר יומיים בגלל מצב בריאותי, אך לא קיימים ממצאים רפואיים המעידים על אי-כושר לבצע את עבודתו. מהי ההבחנה הנכונה?

א. די בתלונה של העובד על חולשה או עייפות כלשהי כדי ליצור זכאות אוטומטית לדמי מחלה, גם אם אין כל ממצא רפואי ביחס לכושר עבודתו.
ב. הגדרת מחלה מחייבת אי-כושר לבצע את העבודה הנובע ממצב בריאות לקוי לפי ממצאים רפואיים.
ג. הזכאות קיימת רק אם העובד אושפז או קיבל טיפול חירום בבית חולים.
ד. אי-כושר של עובד נבחן רק לפי מספר ימי ההיעדרות ולא לפי מצבו הרפואי.

תשובה נכונה: ב

הסבר: החוק מגדיר מחלה כאי-כושר זמני או קבוע לבצע את העבודה הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי. תחושת אי-נוחות בלבד אינה ממלאת בהכרח הגדרה זו.

עובדת מקבלת שכר לפי תפוקה וחלתה. כיצד נקבע בסיס דמי המחלה שלה?

א. לפי התפוקה הנמוכה ביותר שהשיגה בחודש שלפני המחלה, ללא השוואה לחודשים קודמים.
ב. לפי ממוצע התוצרת היומי בשלושת החודשים שקדמו למחלתה.
ג. לפי שכר היסוד בלבד, ללא קשר לכמות התוצרת.
ד. לפי ממוצע התפוקה השנתי של כל העובדים במחלקה.

תשובה נכונה: ב.

הסבר: לעובד ששכרו משולם לפי כמות תוצרת מחשבים את השכר שהיה מקבל אילו הפיק בכל יום מזכה את ממוצע התוצרת היומי שהפיק בשלושת החודשים שקדמו למחלה.

עובדת השלימה שמונה חודשי עבודה מלאים וניצלה ארבעה ימי מחלה ששולמו לפי החוק. מהי היתרה המצטברת שלה לפי כלל הצבירה הרגיל?

א. שמונה ימים, משום שכל חודש עבודה מזכה ביום מחלה אחד ואין מפחיתים מהצבירה את הימים ששולמו.
ב. שנים עשר ימים, משום שצבירת הימים נשמרת במלואה גם לאחר שכבר שולמו לעובדת דמי מחלה.
ג. שישה עשר ימים, משום שכל חודש עבודה מלא מזכה את העובדת בשני ימי מחלה, לפני הפחתת הניצול.
ד. שמונה ימים.

תשובה נכונה: ד

הסבר: לכל חודש עבודה מלא נצברים יום וחצי, עד לתקרת הצבירה בחוק. שמונה חודשים מזכים ב-12 ימים, ומהם מופחתים ארבעה ימים שבעדם שולמו דמי מחלה, כך שהיתרה היא שמונה.

עובד קיבל הודעה מוקדמת לפיטורים כדין שבוע לפני שחלה, ולאחר מכן נעדר כשעוד היו לו ימי מחלה צבורים. מה הדין לגבי איסור הפיטורים?

א. הודעה מוקדמת שניתנה לפני תחילת ההיעדרות היא חריג מפורש להגנה מפני פיטורים בתקופת המחלה.
ב. המעסיק חייב לבטל כל הודעה מוקדמת שנמסרה לפני המחלה ולהתחיל את ההליך מחדש רק אחרי 90 ימים.
ג. ההגנה חלה בכל מקרה כל עוד קיימת צבירה, בלי קשר למועד מסירת ההודעה המוקדמת.
ד. אין הגנה מפני פיטורים לעובד שחלה, אלא אם הוכיח שהמחלה נגרמה בשל תנאי עבודתו.

תשובה נכונה: א

הסבר: הסעיף אוסר פיטורים בזמן היעדרות מחמת מחלה בתוך תקופת הזכאות, אך מחריג הודעה מוקדמת שניתנה כדין לפני תחילת ההיעדרות. הודעה שניתנה רק לאחר תחילת ההיעדרות אינה נהנית מאותו חריג.

עובד קיבל דמי מחלה ובמהלך אותם ימים ביצע בפועל עבודות בתשלום עבור עסק אחר. איזה סעד עומד למעסיק ששילם לו?

א. רק להפסיק לצבור לו ימי מחלה בעתיד, בלי לגעת בתשלום שכבר הועבר לחשבונו.
ב. להפחית את מספר ימי החופשה השנתית שלו כנגד דמי המחלה ששולמו, ללא דרישת החזר.
ג. לתבוע את החזרת דמי המחלה או לנכותם מסכומים שהמעסיק חייב לעובד, לפי הוראות החוק.
ד. להגיש תביעה לפיצוי לדוגמה בלבד, אך אין אפשרות לתבוע השבה של דמי המחלה ששולמו.

תשובה נכונה: ג.

הסבר: עבודה בפועל בשכר או בתמורה אחרת בתקופת המחלה שוללת את הזכאות לדמי מחלה עקב אותה מחלה. המעסיק או קופת הגמל רשאים לתבוע החזר או לנכות את הסכום מחיוביהם לעובד.

ברוכים הבאים ללימודין

התחברו לחשבון האישי שלכם והמשיכו ללמוד בדיוק מהמקום שבו עצרתם