סעיף 1 – הגדרות
💡 הסעיף מגדיר את מושגי היסוד של החוק: מי נחשב עובד, ההבחנה בין עובד במשכורת לעובד בשכר, מהי מחלה, ומהי קופת גמל. ההגדרות חשובות כדי לדעת על מי החוק חל וכיצד מחשבים זכויות.
סעיף 2 – הזכות לדמי מחלה 
💡 סעיף 2 קובע מה מקבל עובד כשהוא נעדר מהעבודה בגלל מחלה. ככלל, על היום הראשון למחלה לא משולמים דמי מחלה, על היום השני והשלישי משולמים 50%, ומהיום הרביעי ואילך משולמים דמי מחלה מלאים, כל עוד יש לעובד ימי מחלה צבורים. יש חריג חשוב לעובד שחלה במחלה ממארת או נזקק לטיפול קבוע בדיאליזה: אם הוא נעדר לצורך טיפול או בדיקות הקשורים למחלה ומציג אישור רפואי מתאים, הוא זכאי לדמי מחלה כבר מהיום הראשון להיעדרות, בכפוף למכסת ימי המחלה שצבר.
סעיף 3 – עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית
💡 סעיף 3 עוסק בעובד שחולה אבל עדיין מסוגל לעבוד באופן חלקי או בעבודה אחרת שמתאימה למצבו הרפואי. אם רופא קובע שהעובד לא יכול לבצע את עבודתו הרגילה, והמעסיק מציע לו באותו מקום עבודה עבודה מתאימה למגבלות שלו, מלאה או חלקית, העובד יעבוד בה ולא יקבל דמי מחלה, אבל אסור שהשכר שלו יהיה נמוך מהשכר שהיה מקבל אילו המשיך בעבודתו הרגילה. אם המעסיק לא מציע עבודה מתאימה, העובד זכאי לדמי המחלה הרגילים. עבודה תיחשב מתאימה רק אם היא אינה סותרת את המגבלות הרפואיות ומתאימה לניסיון, להכשרה, להשכלה וליכולת הגופנית של העובד.
סעיף 4 – תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה 
💡 הסעיף קובע את צבירת ימי המחלה: יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד תקרה של 90 ימים, בניכוי ימים שכבר שולמו. הוא מסדיר גם חישוב יחסי לעובדים שלא עבדו חודש מלא, וביטוח דמי מחלה.
סעיף 4א – פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה 
💡 הסעיף אוסר על מעסיק לפטר עובד שנעדר עקב מחלתו במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו, עד לתקרה שבסעיף 4. האיסור חל גם על עובד שזכויות המחלה שלו מוסדרות בהסכם קיבוצי. הוא אינו חל אם המעסיק נתן לעובד הודעה מוקדמת לפיטורים לפני שנעדר עקב מחלתו, אם מקום העבודה הפסיק לפעול באופן שאינו זמני, או אם התקיימו תנאי פשיטת הרגל או צו הפירוק המפורטים בסעיף.
סעיף 5 – גובה דמי מחלה
💡 הסעיף קובע שדמי המחלה מחושבים לפי השכר שהעובד היה מקבל אילו המשיך לעבוד. לעובד ששכרו לפי תפוקה, החישוב נעשה לפי ממוצע התוצרת היומי בשלושת החודשים שקדמו למחלה.
סעיף 6 – רכיבי השכר לענין דמי מחלה
(א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי מחלה:
💡 הסעיף מפרט אילו רכיבי שכר נכנסים לבסיס חישוב דמי המחלה, כמו שכר יסוד, ותק, יוקר, משפחה ותוספת מקצועית או מחלקתית. אם השכר בנוי אחרת, מחשבים לפי שכר יום רגיל בצירוף התוספות הרלוונטיות.
סעיף 7 – דין דמי מחלה
💡 הסעיף קובע שדמי מחלה שמשלם המעסיק נחשבים כמו שכר עבודה לכל דבר. לכן חלות עליהם המשמעויות המשפטיות של שכר עבודה.
סעיף 8 – ביטוח דמי מחלה
מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –
💡 הסעיף מאפשר למעסיק להיות פטור מתשלום דמי מחלה ישירות, אם הוא ביטח את העובד בביטוח דמי מחלה בקופת גמל לפי התנאים שבחוק. הפטור תלוי בקיום ביטוח מתאים ובתנאים שאינם פחותים מהמקובל.
סעיף 9 – הסכמה
💡 הסעיף קובע שהסכמת רוב העובדים במקום העבודה לביטוח דמי מחלה תיחשב כהסכמת כל העובדים. שינוי ההסכמה דורש רוב גבוה יותר של שני שלישים מהעובדים.
סעיף 10 – שלילת הזכות לדמי מחלה
💡 הסעיף שולל דמי מחלה מעובד שעבד בפועל בשכר או בתמורה אחרת בזמן מחלתו. אם כבר שולמו לו דמי מחלה, ניתן לתבוע את החזרתם או לנכות אותם מסכומים שמגיעים לו.
סעיף 11 – תחולת דינים אחרים
💡 הסעיף מונע כפל תשלום: עובד שמקבל תשלום לפי חיקוק אחר בעד אי-כושר מטעמי בריאות לא יקבל באותה תקופה גם דמי מחלה לפי חוק זה, למעט החריגים שמופיעים בסעיף.
סעיף 12 – שמירת זכויות
💡 הסעיף שומר על זכויות טובות יותר של העובד. אם יש לו זכאות לדמי מחלה גם לפי החוק וגם לפי תנאי עבודה מוסכמים או נוהג, הוא יכול לבחור את העילה, והחוק לא פוגע בזכויות מכוח הסכמים קיבוציים.
סעיף 13 – ביצוע ותקנות
💡 הסעיף קובע ששר העבודה אחראי לביצוע החוק ומוסמך להתקין תקנות. התקנות יכולות לחול על כלל העובדים או המעסיקים, או רק על סוגים מסוימים שלהם.
סעיף 14 – תחילה
💡 הסעיף קובע את מועד תחילתו של חוק דמי מחלה: יום ב’ בתשרי תשל”ז, 1 באוקטובר 1976.
חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, סעיף 2 – ספירת ימי המחלה של עובדת המועסקת בימים קבועים
דב”ע נז/3-18 גיל שעל נ’ נינה ויקל – בית הדין הארצי לעבודה, 20.5.1997
עובדות מרכזיות
העובדת הועסקה במשק בית אצל המעסיק בימי שישי. היא חלתה ביום ראשון ונעדרה ביום שישי שלאחריו, שהיה היום השישי למחלתה. המעסיק טען שאין לשלם לה דמי מחלה עבור יום שישי, משום שזה היה יום ההיעדרות הראשון שלה מעבודתה אצלו.
הלכה
בנסיבות שנדונו, את היום הרלוונטי לתשלום בוחנים לפי רצף מחלתה של העובדת, ולא מתחילים לספור מחדש רק מפני שזהו יום העבודה השבועי הראשון שהחמיצה אצל אותו מעסיק. לכן, העובדה שיום שישי היה יום היעדרותה הראשון אצלו לא הפכה אותו ליום הראשון למחלתה.
תוצאה
בית הדין הארצי דחה את ערעור המעסיק ברוב דעות וחייב בתשלום דמי מחלה עבור היום שנדון.
==========
חוק דמי מחלה, תשל”ו-1976, סעיפים 4 ו-4א – מיצוי ימי מחלה בסיום יחסי עבודה
ע”ע (ארצי) 383/07 קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע”מ בניהול מיוחד נ’ לסלי פנחס וניט ושופרסל בע”מ – בית הדין הארצי לעבודה, 7.12.2008
עובדות מרכזיות
העובד קיבל הודעת פיטורים, ולאחר מכן לקה באירוע מוחי בתקופה שלפני סיום העסקתו. התעוררה מחלוקת בדבר זכותו לתשלום עבור ימי המחלה שצבר ובדבר מועד סיומם של יחסי העבודה.
הלכה
בית הדין הדגיש את חשיבות הזכות לדמי מחלה ואת הצורך שלא לרוקן אותה מתוכן באמצעות קביעת מועד סיום העסקה המונע מעובד חולה לנצל זכאות צבורה לפי החוק. פסק הדין עסק בדין שחל בעת שניתן, בשנת 2008.
הקשר לנוסח החוק כיום
לאחר פסק הדין נוסף לחוק סעיף 4א. הוא אוסר פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה בכפוף לתנאים ולחריגים המפורטים בו, ובהם הודעה מוקדמת לפיטורים שניתנה לפני שהעובד נעדר עקב מחלתו. במקרה כזה יש לבדוק את סעיף 4א במפורש, ולא להסיק מן הפסיקה לבדה שאיסור הפיטורים חל.
דניאל עבד בחברת שילוח גדולה. בתחילת השנה הסבירה לו מנהלת משאבי האנוש, יעל, שחוק דמי מחלה עוסק בעובדים שתשלום תקופת המחלה שלהם אינו מוסדר בהסכם קיבוצי. היא הסבירה לו גם את ההבדל בין עובד במשכורת, שמקבל את עיקר שכרו לפי חודש או תקופה ארוכה יותר, לבין עובד בשכר, שאינו עובד במשכורת. כשדניאל שאל מה נחשב מחלה, יעל הסבירה שמדובר באי-כושר זמני או קבוע לבצע את העבודה, הנובע ממצב בריאות לקוי לפי ממצאים רפואיים.
כעבור כמה חודשים דניאל חלה ונעדר מהעבודה. יעל הסבירה לו שהזכות לדמי מחלה תלויה בתקופת הזכאות הצבורה שלו. בדרך כלל, מהיום הרביעי להיעדרות מקבלים דמי מחלה מלאים לפי החוק, ובעד הימים השני והשלישי מקבלים מחצית דמי מחלה. היא גם סיפרה לו שעובד שחלה במחלה ממארת או במחלה שמחייבת טיפול קבוע בדיאליזה עשוי לקבל דמי מחלה מהיום הראשון לטיפולים או בדיקות תקופתיות, אם מסר אישור רפואי בכתב.
הרופא של דניאל קבע שהוא לא יכול להרים משאות כבדים, אבל יכול לעבוד בעבודה משרדית קלה. המעסיק הציע לו עבודה מתאימה אחרת באותו מקום עבודה, לאחר התייעצות עם ועד העובדים. יעל הסבירה לדניאל שבמצב כזה הוא לא יקבל דמי מחלה, אבל השכר בעבודה החדשה לא יפחת מהשכר שהיה מקבל לפי רכיבי דמי המחלה. אם המעסיק לא היה מציע עבודה מתאימה, דניאל היה זכאי לדמי המחלה שהיו מגיעים לו.
לאחר מכן דניאל שאל כמה ימי מחלה יש לו. יעל בדקה את הוותק שלו והסבירה שתקופת הזכאות המקסימלית נצברת לפי יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד 90 ימים, בניכוי ימים שכבר קיבל עבורם דמי מחלה. היא גם הסבירה שאם יש ביטוח דמי מחלה לפי סעיפים 8 ו-9, יש לכך השפעה על החישוב, לפי תנאי החוק.
כשדניאל חשש שיפוטר בגלל היעדרותו, יעל הרגיעה אותו: במהלך תקופת הזכאות הצבורה לדמי מחלה אסור לפטר עובד שנעדר עקב מחלתו, עד לתקרה שבחוק. אבל היא הדגישה שיש חריגים, למשל אם ניתנה הודעה מוקדמת לפני המחלה, או אם מקום העבודה הפסיק לפעול באופן שאינו זמני, או אם המעסיק פשט רגל או ניתן צו פירוק.
בסוף החודש דניאל בדק את גובה דמי המחלה. יעל הסבירה שהם מחושבים לפי השכר שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד. מאחר שחלק מהעובדים בחברה מקבלים שכר לפי תפוקה, היא הסבירה שלהם מחשבים לפי כמות התוצרת הממוצעת ליום בשלושת החודשים שקדמו למחלה. כדי לחשב את הבסיס לדמי המחלה, נכללים רכיבים כמו שכר יסוד, ותק, יוקר, משפחה ותוספת מחלקתית או מקצועית.
דניאל שאל אם דמי מחלה נחשבים כמו שכר. יעל הסבירה שכן: דמי מחלה שמשלם המעסיק הם כדין שכר עבודה לכל דבר. בהמשך היא סיפרה שבמקומות עבודה מסוימים המעסיק עשוי להיות פטור מתשלום ישיר אם ביטח את העובדים בביטוח דמי מחלה בקופת גמל בתנאים המתאימים. אם רוב העובדים נתנו הסכמה בכתב לביטוח כזה, רואים בכך הסכמה של כל העובדים, ושינוי ההסכמה דורש רוב של שני שלישים.
יום אחד גילה דניאל שעובד אחר קיבל דמי מחלה אבל עבד באותו זמן בתמורה במקום אחר. יעל הסבירה שסעיף 10 שולל את הזכות לדמי מחלה במקרה כזה, ואם הכסף כבר שולם, אפשר לדרוש החזר או לנכות אותו. היא גם הסבירה שאם עובד זכאי לתשלום לפי חיקוק אחר בגלל אי-כושר בריאותי, בדרך כלל הוא לא יקבל במקביל דמי מחלה לפי חוק זה על אותה תקופה, כדי למנוע כפל תשלום.
לבסוף דניאל גילה שבהסכם העבודה שלו יש הסדר מחלה טוב יותר. יעל הסבירה שסעיף 12 שומר על זכויות: אם עובד זכאי לפי החוק וגם לפי תנאי עבודה מוסכמים או נוהג, הוא יכול לבחור את העילה. החוק גם אינו גורע מזכויות לפי הסכמים קיבוציים. בסוף ההדרכה היא ציינה ששר העבודה ממונה על ביצוע החוק ויכול להתקין תקנות, ושהחוק נכנס לתוקף ביום 1 באוקטובר 1976.
סעיף 1 – הגדרות
📖 בסיפור, יעל מסבירה לדניאל את ההגדרות הבסיסיות בחוק: עובד, עובד במשכורת, עובד בשכר, מחלה וקופת גמל.
סעיף 2 – הזכות לדמי מחלה
📖 כשדניאל נעדר עקב מחלה, הוא לומד מתי מתחילים לקבל דמי מחלה, איך מחושבת תקופת המחלה, ומה החריג למחלה ממארת או טיפול קבוע בדיאליזה.
סעיף 3 – עבודה מתאימה אחרת או עבודה חלקית
📖 הרופא מגביל את דניאל, והמעסיק מציע לו עבודה משרדית מתאימה; לכן הוא ממשיך לעבוד בשכר שלא יפחת מהבסיס הקבוע בחוק במקום לקבל דמי מחלה.
סעיף 4 – תקופת הזכאות המקסימלית לדמי מחלה
📖 יעל מחשבת לדניאל את ימי המחלה לפי יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד תקרה של 90 ימים.
סעיף 4א – פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה
📖 דניאל לומד שהמעסיק אינו רשאי לפטר אותו בזמן מחלה בתקופת הזכאות הצבורה, אלא אם מתקיימים החריגים שבחוק.
סעיף 5 – גובה דמי מחלה
📖 דניאל מבין שדמי המחלה משקפים את השכר שהיה מקבל אילו המשיך לעבוד, ולעובדי תפוקה מחשבים לפי ממוצע התוצרת.
סעיף 6 – (א) רכיבים אלה יובאו בחשבון השכר המשמש בסיס לחישוב דמי המחלה
📖 יעל מסבירה לדניאל אילו רכיבי שכר נכנסים לבסיס החישוב, כמו שכר יסוד, ותק ותוספות שונות.
סעיף 7 – דין דמי מחלה
📖 דניאל לומד שדמי מחלה שמעסיק משלם נחשבים כמו שכר עבודה לכל דבר.
סעיף 8 – מעסיק יהיה פטור מחובתו לשלם דמי מחלה לעובדו על-פי הוראות סעיפים 2 עד 7 –
📖 יעל מסבירה שביטוח דמי מחלה בקופת גמל מתאימה יכול לפטור את המעסיק מתשלום ישיר לפי סעיפים 2 עד 7.
סעיף 9 – הסכמה
📖 במקום העבודה של דניאל, הסכמת רוב העובדים לביטוח דמי מחלה נחשבת כהסכמת כל העובדים, ושינוי דורש שני שלישים.
סעיף 10 – שלילת הזכות לדמי מחלה
📖 דניאל לומד שעובד שעבד בפועל בשכר בזמן מחלתו לא זכאי לדמי מחלה בגין אותה מחלה.
סעיף 11 – תחולת דינים אחרים
📖 יעל מסבירה שאם עובד מקבל תשלום לפי חיקוק אחר בגלל אי-כושר בריאותי, בדרך כלל לא יקבל במקביל דמי מחלה לפי חוק זה על אותה תקופה.
סעיף 12 – שמירת זכויות
📖 דניאל מגלה שאם יש לו זכויות טובות יותר לפי הסכם או נוהג, החוק לא פוגע בהן והוא יכול לבחור את העילה המתאימה.
סעיף 13 – ביצוע ותקנות
📖 יעל מסבירה ששר העבודה אחראי לביצוע החוק ויכול להתקין תקנות לכלל העובדים והמעסיקים או לסוגים מהם.
סעיף 14 – תחילה
📖 דניאל לומד שחוק דמי מחלה התחיל ביום ב’ בתשרי תשל”ז, 1 באוקטובר 1976.
עובד – עובד שתשלום תקופת המחלה שלו אינו מוסדר לפי הסכם קיבוצי.
עובד במשכורת – עובד שעיקר שכרו משתלם על בסיס חודשי או תקופה ארוכה יותר.
עובד בשכר – עובד שאינו עובד במשכורת.
מחלה – אי-כושר זמני או קבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע ממצב בריאות לקוי לפי ממצאים רפואיים.
קופת גמל – קופת גמל כהגדרתה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל).
דמי מחלה – תשלום שמגיע לעובד שנעדר עקב מחלה, לפי התנאים והמגבלות שבחוק.
תקופת מחלה – התקופה שבעדה בוחנים את זכאות העובד לדמי מחלה לפי סוג העובד ואופן עבודתו.
מחצית דמי מחלה – תשלום חלקי בעד הימים השני והשלישי להיעדרות עקב מחלה לפי סעיף 2.
מחלה ממארת – מחלה שבגינה עובד עשוי להיות זכאי לדמי מחלה מהיום הראשון לטיפול או בדיקה תקופתית, בתנאי אישור רפואי.
טיפול קבוע בדיאליזה – טיפול שמזכה בתשלום דמי מחלה מהיום הראשון להיעדרות לטיפול או בדיקה, בכפוף לאישור רפואי.
אישור רפואי בכתב – מסמך רפואי שהעובד צריך למסור למעסיק במקרים מסוימים כדי לבסס זכאות.
עובד לסירוגין – עובד בשכר שלא עבד עבודה מלאה אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה.
ימי מנוחה שבועית וחגים – ימים שנכללים או אינם נכללים בחישוב תקופת המחלה לפי סוג העובד.
עבודה מתאימה – עבודה שאינה סותרת את המגבלות הרפואיות ומתאימה לעבודה הקודמת, להכשרה, להשכלה ולכושר הגופני של העובד.
עבודה חלקית – עבודה שהעובד מסוגל לבצע רק בחלק מהיקף או מתנאי עבודתו בשל מגבלות רפואיות.
מגבלות רפואיות – הגבלות שקבע רופא לפי ממצאים רפואיים לגבי יכולת העבודה של העובד.
ועד עובדים – גוף העובדים שעמו יש להתייעץ לפני הצעת עבודה מתאימה לפי סעיף 3.
תקופת הזכאות המקסימלית – התקופה המרבית שבה עובד יכול לצבור ולקבל דמי מחלה לפי החוק.
יום וחצי לכל חודש עבודה מלא – שיעור צבירת ימי המחלה לפי סעיף 4.
90 יום – תקרת תקופת הזכאות המצטברת לדמי מחלה לפי סעיף 4.
ימי מחלה יחסיים – זכאות חלקית לימי מחלה כאשר העובד לא עבד חודש עבודה מלא.
ביטוח דמי מחלה – ביטוח בקופת גמל שיכול להחליף את חובת המעסיק לשלם דמי מחלה ישירות.
תקופת המתנה או אכשרה – תקופה לפי תנאי הביטוח שבה העובד עדיין אינו זכאי לתשלום מהביטוח.
פיטורים בתקופת הזכאות לדמי מחלה – איסור לפטר עובד שנעדר עקב מחלה במהלך תקופת הזכאות הצבורה שלו, בכפוף לחריגים.
הודעה מוקדמת לפיטורים – הודעה שניתנה לפני ההיעדרות עקב מחלה ויכולה להחריג את איסור הפיטורים.
פסק מלפעול – הפסקת פעילות שאינה זמנית של מקום העבודה.
פושט רגל – מעסיק שהוכרז פושט רגל לפי פקודת פשיטת הרגל.
צו פירוק – צו שניתן לגבי תאגיד לפי פקודת החברות, ומחריג את איסור הפיטורים בתקופת מחלה.
גובה דמי מחלה – סכום דמי המחלה לפי השכר שהעובד היה מקבל אילו המשיך לעבוד.
שכר לפי כמות התוצרת – שכר המחושב לפי תפוקה, שלגביו דמי המחלה מחושבים לפי ממוצע התוצרת.
כמות תוצרת ממוצעת – ממוצע התוצרת ליום עבודה בשלושת החודשים שקדמו למחלה.
שכר יסוד – רכיב שכר בסיסי הנכלל בחישוב דמי מחלה.
תוספת ותק – תוספת שכר לפי ותק העובד, הנכללת בבסיס החישוב.
תוספת יוקר – תוספת או פיצוי בעד התייקרות, הנכללים בחישוב דמי מחלה.
תוספת משפחה – תוספת שכר הנכללת בבסיס החישוב לפי סעיף 6.
תוספת מחלקתית או מקצועית – תוספת שכר הקשורה למחלקה או למקצוע ונכללת בחישוב דמי מחלה.
דין דמי מחלה כדין שכר עבודה – כלל שלפיו דמי מחלה שמשלם המעסיק נחשבים שכר עבודה לכל דבר.
פטור מחובת תשלום דמי מחלה – מצב שבו מעסיק פטור מתשלום ישיר משום שביטח את העובד בביטוח מתאים.
הסכמה בכתב – הסכמת עובדים לביטוח דמי מחלה בקופת גמל לפי סעיף 8.
רוב העובדים – רוב במקום עבודה שמספיק כדי לראות בהסכמה לביטוח כהסכמת כל העובדים.
רוב של שני שלישים – הרוב הדרוש לשינוי הסכמה שניתנה לעניין ביטוח דמי מחלה.
שלילת הזכות לדמי מחלה – איבוד הזכות לדמי מחלה כאשר העובד עבד בפועל בשכר או בתמורה בתקופת מחלתו.
החזר דמי מחלה – זכות המעסיק או קופת הגמל לתבוע החזרת דמי מחלה ששולמו שלא כדין.
ניכוי דמי מחלה – אפשרות לנכות דמי מחלה ששולמו שלא כדין מסכומים שחבים לעובד.
תחולת דינים אחרים – הסדר שמונע כפל תשלום כאשר העובד זכאי לתשלום לפי חיקוק אחר בעד אי-כושר בריאותי.
אי-כושר לעבודה מטעמי בריאות – מצב בריאותי שמונע מהעובד לעבוד ומזכה בתשלום לפי חיקוקים מסוימים.
תשלום בעד נכות – תשלום שהוחרג מהכלל המונע זכאות לדמי מחלה לפי סעיף 11.
גימלה לפי פרק ג’2 לחוק הביטוח הלאומי – גמלה שהוחרגה מהכלל שבסעיף 11.
פיצויים מכוח פקודת הנזיקין – פיצויים שהוחרגו מהכלל המונע זכאות לדמי מחלה.
שמירת זכויות – כלל שלפיו החוק אינו גורע מזכויות טובות יותר של העובד לפי הסכם, נוהג או הסכם קיבוצי.
תנאי עבודה מוסכמים – תנאים שנקבעו בין העובד למעסיק ועשויים להעניק זכאות לדמי מחלה.
נוהג במקום העבודה – פרקטיקה קבועה במקום העבודה שיכולה להעניק זכויות לעובדים.
בחירת העובד – זכות העובד לבחור לפי איזו עילה לקבל דמי מחלה כאשר קיימות כמה עילות.
ביצוע ותקנות – סמכות שר העבודה לבצע את החוק ולהתקין תקנות ליישומו.
תחילה – מועד כניסת החוק לתוקף.
ב’ בתשרי תשל”ז – התאריך העברי של תחילת החוק.
1 באוקטובר 1976 – התאריך הלועזי של תחילת החוק.
תשובה נכונה: א
הסבר: סעיף 1 מגדיר מחלה כאי-כושר זמני או קבוע לבצע את העבודה, הנובע לפי ממצאים רפואיים ממצב בריאות לקוי.
א. זהו בהכרח יום מחלה ראשון שאינו מזכה בתשלום, משום שזו היעדרותה הראשונה אצל המעסיק.
ב. סופרים את רצף ימי מחלתה של העובדת; העובדה שזו היעדרותה הראשונה אצל המעסיק אינה מתחילה את הספירה מחדש.
ג. אין זכאות לדמי מחלה לעובדת המועסקת יום אחד בשבוע.
ד. משלמים תמיד מחצית דמי מחלה על כל היעדרות ראשונה אצל מעסיק.
תשובה נכונה: ב.
הסבר: בעניין שעל-ויקל נקבע שבנסיבות אלה אין להתחיל מחדש את ספירת ימי המחלה לפי יום ההיעדרות הראשון אצל אותו מעסיק. יום שישי היה היום השישי למחלת העובדת, ולכן טענת המעסיק שמדובר ביום מחלה ראשון נדחתה.
תשובה נכונה: ג
הסבר: סעיף 4 קובע צבירה של יום וחצי לכל חודש עבודה מלא, עד תקרה של 90 ימים, בניכוי תקופות שכבר שולמו.
תשובה נכונה: ב
הסבר: סעיף 4א אוסר פיטורים בזמן היעדרות עקב מחלה בתוך תקופת הזכאות הצבורה, אך קובע חריגים כמו הודעה מוקדמת שניתנה לפני המחלה או הפסקת פעילות מקום העבודה.
תשובה נכונה: ג.
הסבר: סעיף 10 קובע שעובד שעבד בפועל בשכר או בתמורה אחרת בתקופת מחלתו לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה.
