הוא היה אחד הפנים המוכרות של "לגעת באושר", עבר מעולם המשחק ליזמות ונדל"ן, ואז רשות המסים פתחה חקירה שקיבלה שם כמעט מתבקש: "לגעת בעושר". יותר משמונה שנים אחרי המעצר המתוקשר, דן תורג'מן כבר לא עומד בפני חשדות. הוא הורשע, המדינה ערערה על העונש המקל, ובית המשפט המחוזי קבע: עשרה חודשי מאסר בפועל. אבל מאחורי הכותרת הרכילותית מסתתר שיעור מצוין בדיני מסים, יסוד נפשי, מיסוי מקרקעין וענישה.
פעם הכותרת “לגעת באושר” הייתה מזוהה עם הטלנובלה. ב-2018, כאשר שמו של דן תורג’מן הותר לפרסום כחשוד בעבירות מס, ברשות המסים כבר מצאו את משחק המילים בעצמם וכינו את החקירה “לגעת בעושר”. באותה עת תורג’מן כבר פעל לא רק כשחקן ובמאי, אלא גם בתחום שיווק ויזמות הקרקעות, באמצעות חברה שבבעלותו ובפעילות נדל”נית נוספת. החשד הראשוני דיבר על יותר משלושה מיליון שקלים שלא דווחו.
מאז עברו שנים, והחשד הפך לכתב אישום, כתב האישום עבר תיקון במסגרת הסדר טיעון, הגיעה הרשעה, אחריה עונש של עבודות שירות, ואז טוויסט נוסף: המדינה ערערה. בספטמבר 2026 בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הערעור על רכיב המאסר והמיר תשעה חודשי עבודות שירות ב-עשרה חודשי מאסר בפועל. הקנס, לעומת זאת, הופחת מ-100 אלף שקל ל-50 אלף שקל.
מה קרה השבוע?
הכותרת שחזרה השבוע למדורי הסלבס עסקה בתאריך שבו תורג’מן יתחיל לרצות את עונשו. לפי פסק הדין כפי שדווח ב-N12 ובכלכליסט, הוא אמור להתייצב ב-1 במרץ 2027, כאשר N12 מציין התייצבות בכלא ניצן אלא אם תינתן הוראה אחרת.
בחלק מאתרי הבידור כבר החלו להעריך באיזה בית סוהר ישובץ וכמה זמן ירצה בפועל לאחר אפשרות לשחרור מוקדם. אלה אינן קביעות של פסק הדין. נכון לעכשיו העובדה המשפטית היא עשרה חודשי מאסר. שחרור מוקדם, ניכויים ושיבוץ בבית סוהר מסוים תלויים בהחלטות עתידיות ובדין החל.
אבל איך בכלל התחיל כל הסיפור?
במאי 2018 הפכה החקירה לגלויה. לפי רשות המסים, ניתוח חשבונות בנק ומסמכים שנתפסו הצביע על הכנסות משמעותיות שלא דווחו. בחקירה נמצאו גם חוזים עם רוכשי קרקעות בבית אריה, שבהם תורג’מן תואר כיזם בנייה. באותה תקופה הוא טען בחקירתו שמעורבותו בבניית הבתים הייתה מצומצמת יותר.
באותם ימים זו עדיין הייתה חקירה ואלה היו חשדות בלבד. הנקודה הזאת חשובה: מה שמותר היה לכתוב ב-2018 הוא “נחשד”. היום, אחרי ההליך המשפטי, אפשר לכתוב על המעשים שבהם הודה והורשע, אבל צריך להבחין בין כתב האישום המקורי לבין כתב האישום המתוקן שהוביל להרשעה.
מה באמת היה בכתב האישום המקורי?
בהחלטת בית משפט השלום בתל אביב מ-10 במרץ 2025, בת”פ 8884-07-23 מדינת ישראל נ’ דן תורג’מן ואח’, בית המשפט מפרט במפורש מה יוחס לנאשמים בכתב האישום שהוגש ב-4 ביולי 2023.
כתב האישום המקורי כלל שלושה אישומים וייחס לתורג’מן ולחברת ת.ד.ע הפקות בע”מ ריבוי עבירות משלושה סוגים:
השמטת הכנסה מדוח במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה.
שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה.
וכן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה במטרה להתחמק ממס, לפי סעיף 98(ג2)(4) לחוק מיסוי מקרקעין. בית המשפט ציין שסכום המחדל הכולל שיוחס בכתב האישום עמד על מיליוני שקלים.
זאת כבר נקודת מפתח לסטודנטים: אנחנו לא מדברים על “שכחתי לשלוח טופס”. כתב האישום ייחס עבירות שהלב שלהן הוא כוונה להתחמק מתשלום מס.
ומה קרה לכתב האישום בהמשך?
ההליך לא הגיע בסופו של דבר לשמיעת כל הראיות. לאחר הליך גישור הגיעו הצדדים להסדר טיעון, כתב האישום תוקן, וב-2025 תורג’מן הודה והורשע.
לפי הפרטים שפורסמו על כתב האישום המתוקן, אחד ממוקדי הפרשה היה פעילות נדל”נית בבית אריה. בתקופה הרלוונטית נחתמו עסקאות עם רוכשים והתקבלו הכנסות מיזמות, שיווק ומתן שירותי בנייה שלא דווחו כנדרש. דיווח משפטי מפורט מציין הכנסה אישית של כ-700 אלף שקל ולחברה הכנסות של כ-2 מיליון שקל משמונה רוכשים, כאשר לפי ההרשעה הכספים לא דווחו לרשות המסים.
רכיב נוסף עסק בנכס בבית אריה שהיה, לפי כתב האישום, בבעלותו המהותית של תורג’מן אך נרשם על שם אדם אחר, ובמכירתו לא שולם מס השבח. כלכליסט מדווח שמס השבח שלא שולם עמד על כ-135 אלף שקל.
קיים כאן פרט שבו המקורות העיתונאיים אינם אחידים בנוגע לזהות האדם שעל שמו נרשם הנכס. כלכליסט פרסם שם אחד, בעוד מקור משפטי-כלכלי אחר פרסם שם אחר. מאחר שהודעת הפרקליטות עצמה מסתפקת בניסוח “נרשם על שם אחרת”, זה הניסוח שהייתי מאמצת בכתבה של לימודין ולא מייחסת את הרישום לאדם מסוים בלי המקור הראשוני המלא.
רכיב שלישי עסק בהכנסות מהשכרת דירות שלא דווחו. בפרסומים על כתב האישום המתוקן תוארו גם הכנסות משמעותיות משכירות לאורך מספר שנים. בסך הכול, מקורות המסכמים את ההרשעה מדברים על כ-3.7 עד 3.8 מיליון שקל של הכנסות שלא דווחו, בנוסף לרכיב מס השבח.
מה כל כך חמור בסעיף 220?
סעיף 220 לפקודת מס הכנסה הוא המקום שבו דיני המס הופכים מפעולה מנהלית לעבירה פלילית חמורה.
הסעיף עוסק באדם שפועל במזיד ובכוונה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס. בין החלופות שבו נמצאות השמטת הכנסה מדוח ושימוש במרמה, ערמה או תחבולה. העונש המרבי הקבוע בסעיף יכול להגיע לשבע שנות מאסר.
וזה ההבדל שהסטודנטים צריכים לזכור:
לא כל אי-סדר במס הוא סעיף 220.
לא כל טעות היא מרמה.
לא כל דיווח שגוי מוכיח כוונה להתחמק ממס.
כדי להגיע לעבירה החמורה, היסוד הנפשי חשוב מאוד. במקרה של תורג’מן, ההרשעה הייתה בעבירות שבהן הכוונה להתחמק ממס הייתה חלק מהמסגרת הפלילית. הודעת הפרקליטות מתארת דפוס שכלל בין היתר אי-הוצאת חשבוניות, אי-דיווח מלא על העיסוק והסתרת הכנסות מרואה החשבון.
ומה הקשר לחוק מיסוי מקרקעין?
החלק על הנכס מוסיף שכבה נוספת.
סעיף 98(ג2) לחוק מיסוי מקרקעין עוסק במי שפועל במטרה להתחמק ממס או לסייע לאחר להתחמק ממס. בין החלופות נמצאת שימוש במרמה, ערמה או תחבולה. גם כאן מדובר בעבירה שעונשה המרבי עשוי להגיע לשבע שנות מאסר.
כלומר, באותה פרשה אפשר לראות שני עולמות שנפגשים:
מס הכנסה על הכנסות מעסק ומשכירות.
ו-מיסוי מקרקעין על מכירת נכס ומס שבח.
זה בדיוק מסוג התיקים שממחישים לסטודנט למה אי אפשר ללמוד כל חוק בחלל ריק.
ואז הגיע החלק המפתיע: הוא כמעט לא נכנס לכלא
בית משפט השלום קבע שמתחם הענישה ההולם עומד על 12 עד 28 חודשי מאסר בפועל. ובכל זאת הוא סטה מהמתחם וגזר תשעה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 100 אלף שקל. הסיבה המרכזית הייתה חלוף הזמן והשיהוי החריג בטיפול בתיק.
בהחלטה קודמת כבר ציינה השופטת שחלק מהעבירות שיוחסו לתורג’מן בוצעו שנים רבות לפני הגשת כתב האישום. בית המשפט דחה אמנם בקשה לבטל את כתב האישום בשל השיהוי, אך הנושא חזר בעוצמה בשלב העונש.
אפשר היה לחשוב שזה סוף הסיפור.
אבל המדינה ערערה.
המדינה: הזמן שעבר לא מוחק את חומרת המעשים
בערעור טענה הפרקליטות שהעונש אינו משקף דפוס שיטתי ומתמשך של עבירות מס בהיקפים גבוהים. בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה המרכזית וקבע שאין הצדקה לרדת מתחת למתחם הענישה רק בגלל חלוף הזמן.
שלושת שופטי ההרכב, סגן הנשיא שי יניב, השופט יוסי טופף והשופטת דנה אמיר, הדגישו את מדיניות הענישה בעבירות מס שנעשות בכוונה להתחמק מתשלום, ואת הצורך במאסר ממשי. לבסוף קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט להעמיד את העונש על עשרה חודשי מאסר בפועל.
ויש כאן פרט משפטי יפה: בית המשפט הבהיר שהעונש של עשרה חודשים אינו בהכרח מלמד שזה העונש שהיה ראוי מלכתחילה, משום שערכאת ערעור שמחמירה בעקבות ערעור המדינה אינה נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין.
מי שקורא את הסיפור הזה ומרגיש דז’ה וו לא מדמיין.
גם פרשת בר וציפי רפאלי הפכה תיק מס למגה-סיפור בידורי ומשפטי. אבל ההשוואה דווקא מלמדת למה אסור להסתפק בכותרת “סלב הסתבך במס”.
בר רפאלי הורשעה במסגרת הסדר טיעון ב-12 עבירות לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, שעניינו מסירת ידיעות לא נכונות ללא הצדק סביר. ציפי רפאלי, לעומתה, הורשעה גם בעבירות לפי סעיף 220, ובהן השמטת הכנסה ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה.
התוצאה הייתה שונה בהתאם למסגרת ההסדר והעבירות: בר רפאלי נידונה לתשעה חודשי עבודות שירות, ואילו ציפי רפאלי נידונה ל-16 חודשי מאסר בפועל.
למה בר רפאלי קיבלה עבודות שירות, ציפי רפאלי נכנסה לכלא, ועכשיו גם דן תורג'מן נשלח למאסר?
התשובה המשפטית אינה “כי מדובר בסלב אחר”.
צריך לבדוק איזו עבירה, איזה יסוד נפשי, כמה כסף, כמה שנים, איזו שיטה, מה הודה הנאשם, האם המחדל הוסר, איזה הסדר טיעון נחתם ומה היו נסיבות הענישה.
אז מה לימודין רוצה שתזכרו מהסיפור?
הכותרת “לגעת בעושר שלא במשפט” נחמדה, אבל חשוב להבהיר: התיק הזה אינו תיק לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט.
ה”עושר” כאן הוא רק משחק מילים.
הסיפור המשפטי האמיתי הוא:
פקודת מס הכנסה -> סעיף 220 -> כוונה להתחמק ממס -> השמטת הכנסה -> מרמה, ערמה ותחבולה -> חוק מיסוי מקרקעין -> מס שבח -> מתחם ענישה -> שיהוי -> ערעור המדינה על קולת העונש.
כלומר, מאחורי ידיעה במדור סלבס על שחקן שנכנס לכלא מסתתרת שאלה מעולה למבחן:
מתי אי-דיווח על הכנסה הופך ממחדל מס לעבירה פלילית חמורה שמצדיקה מאסר ממשי?
פעם זה היה “לגעת באושר”. אחר כך רשות המסים קראה לזה “לגעת בעושר”. היום, אחרי כתב אישום, הרשעה וערעור, הסיפור כבר נוגע בלב של דיני המס הפליליים.
למה דן תורג'מן נשלח למאסר בפועל?
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש וקבע שעבירות המס שבהן הורשע, היקפן וההתנהלות שנמשכה לאורך שנים מצדיקים מאסר בפועל ולא עבודות שירות בלבד. עונשו הועמד על 10 חודשי מאסר.
באילו עבירות מס הורשע דן תורג'מן?
ההליך עסק בהשמטת הכנסות ובפעולות שנועדו להתחמק מתשלום מס, לרבות עבירות לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה וכן עבירה לפי חוק מיסוי מקרקעין. כתב האישום המקורי כלל גם טענות לשימוש במרמה, ערמה ותחבולה.
כמה הכנסות לא דווחו?
לפי הפרסומים על ההרשעה, מדובר בהכנסות בהיקף של מיליוני שקלים, שמקורן בין היתר ביזמות ושיווק נדל”ן ובהשכרת נכסים.
מתי דן תורג'מן צפוי להתחיל לרצות את מאסרו?
לפי פסק הדין שדווח בתקשורת, הוא צפוי להתייצב לריצוי עונשו ב-1 במרץ 2027, אלא אם תינתן הוראה אחרת.
מה ההבדל בין המקרה של דן תורג'מן לפרשת בר רפאלי?
לא נכון להשוות רק לפי התוצאה. יש לבחון את סעיפי העבירה, היסוד הנפשי, היקף המעשים, משכם, הסדר הטיעון ונסיבות הענישה. בפרשות מס שונות יכולים להיגזר עונשים שונים מאוד גם כאשר הכותרת הציבורית נראית דומה.
האם כל אי-דיווח למס הכנסה הוא עבירה לפי סעיף 220?
לא. סעיף 220 עוסק בעבירות חמורות שבהן נדרש יסוד של מזיד וכוונה להתחמק ממס או לסייע לאחר להתחמק ממנו. לכן יש הבדל מהותי בין טעות או מחדל לבין פעולה מכוונת שנועדה להתחמק ממס.
רוצים להעמיק מעבר לכותרות?
- פרשת בר וציפי רפאלי” – מאמר על עבירות המס ומרכז החיים:
פרשת רפאלי – מרכז החיים לצורכי מס - “פקודת מס הכנסה וסעיף 220” -אשכול דיני המס שבו נמצאת פקודת מס הכנסה והרחבת דיני מיסים: דיני מיסים ופקודת מס הכנסה בלימודין
- “חוק מיסוי מקרקעין ומס שבח” – אשכול דיני קניין ומקרקעין, שבו נמצא חוק מיסוי מקרקעין:
חוק מיסוי מקרקעין בלימודין - “קורס הרחבה דיני מיסים” – למי שקורא ורוצה להעמיק ולהבין את דיני המיסים:
קורס הרחבה דיני מיסים
