סגירת תיק אינה משאירה את המתלוננת בהכרח ללא דרך פעולה. חוק סדר הדין הפלילי מעניק למתלונן אפשרות להגיש ערר על החלטה

באפריל 2021 הופיע ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בריאיון וביקר בחריפות את בנימין נתניהו ואת משפחתו.

אלא שבשלב מסוים הוא עבר מביקורת פוליטית לאמירה אחרת לגמרי: הוא כינה את בנימין נתניהו, שרה נתניהו ויאיר נתניהו “חולי נפש” וטען שהם זקוקים לטיפול פסיכיאטרי.

משפחת נתניהו הגישה נגדו תביעת דיבה בסך 837 אלף שקל. אולמרט סירב להתנצל.

כבר בדיון המקדמי ניסה השופט להביא את הצדדים לפשרה. כשנשאל אולמרט על מה הוא מבסס את הדברים, הוא השיב שהתייעץ עם מומחים שמכירים את בני המשפחה.

ואז ההליך נעשה הרבה יותר מעניין. אולמרט הגיש רשימת עדים ארוכה, שכללה בין היתר את ניר חפץ, מני נפתלי, אנשי מערכת הביטחון לשעבר וגם עובדים מהסביבה הקרובה למשפחה. הרעיון היה לנסות ולהניח תשתית שתאפשר לו להגן על דבריו.

המשמעות הייתה כמעט אבסורדית: אמירה קצרה בריאיון איימה להפוך את אולם בית המשפט לזירה שבה נדונים מצבה הנפשי של משפחת נתניהו, התנהלותה הפרטית, מערכות היחסים בתוך הבית ועדויות של אנשים שעבדו בסביבתה.

השופט אפילו הזהיר בשלב מסוים שההליך עלול להפוך ל”קרקס”.

נובמבר 2022 – בית המשפט מכריע

בסופו של דבר קיבל בית משפט השלום בתל אביב את התביעה בחלקה. השופט עמית יריב קבע כי הפרסום הראשון של אולמרט מהווה לשון הרע וכי אולמרט לא הוכיח את הגנת אמת בפרסום ולא את הגנות תום הלב. לעומת זאת, פרסום נוסף שנבחן בתיק לא הוכר כלשון הרע.

אולמרט חויב לשלם:

• 20 אלף שקל לבנימין נתניהו
• 35 אלף שקל לשרה נתניהו
• 7,500 שקל ליאיר נתניהו
• ועוד 10,000 שקל הוצאות ו-25,000 שקל שכר טרחת עורך דין.

בסך הכול הפיצוי לבני המשפחה עמד על 62,500 שקל, הרבה פחות מ-837 אלף השקלים שנתבעו.

וזה פרט חשוב מאוד לכתבה שלנו.

בית המשפט למעשה אמר שני דברים במקביל:

מצד אחד, גם בתוך ויכוח פוליטי לוהט לא ניתן להציג אבחנה נפשית של אדם כאילו מדובר בעובדה בלי יכולת להוכיח אותה.

מצד שני, הפיצוי שנפסק היה מתון משמעותית מהסכום שנתבע.

כלומר, גם כשהמשפט מגן על השם הטוב, הוא עדיין נזהר מהפיכת דיני לשון הרע לכלי שמצנן את הוויכוח הציבורי כולו.

שלא לחקור או שלא להעמיד לדין.

הערר אינו משפט חדש ואינו ערעור לבית משפט על פסק דין. הוא בקשה לבחינה מחודשת של החלטת הסגירה בידי הגורם המוסמך. במסגרת הבחינה אפשר לבדוק אם חומר החקירה הוערך כראוי, אם חסרה פעולת חקירה או אם יש הצדקה לשנות את ההחלטה.

ככלל, סעיף 65 לחוק קובע כי ערר יוגש בתוך 60 ימים ממועד מסירת ההודעה למתלונן, ולגורם המוסמך קיימת אפשרות להאריך את המועד. את הפרטים המעשיים יש לבדוק בהתאם להודעת הסגירה ולשירות הרשמי, משום שזהות הגורם המטפל ואופן ההגשה תלויים בגוף שקיבל את ההחלטה.