• בבסיס כל יחסי עבודה יש חוזה עבודה אישי בין המעסיק לעובד.
• קיום חוזה עבודה הוא תנאי לקיומם של יחסי עובד-מעביד, אך אין חובה שהחוזה יהיה כתוב – חוזה יכול להיות בע"פ.
• מטרתו של חוזה העבודה היא להסדיר את הזכויות והחובות של שני הצדדים.
מאפייני חוזה העבודה
חוזה עבודה – *פורמלי מול מהותי
• חוזה העבודה הפורמלי לרוב דל מאוד – לעיתים אין מסמך כתוב, ולעובדים רבים יש הסכמות בעל-פה בלבד.
• עם זאת, בפועל חוזה העבודה הוא "חוזה יחס" – חוזה עמוק המכיל רכיבים רבים שאינם מצוינים בו מפורשות:
o למשל, אם המעסיק נוהג לתת בונוסים, מדובר בחלק מחוזה העבודה, גם אם לא צוין כך במפורש.
חוזה יחס הוא חוזה מתמשך וארוך טווח, בניגוד לעסקה חד-פעמית.
מאפייניו העיקריים:
1. יחסים מתמשכים בין הצדדים.
2. תלות הדדית – העובד והמעסיק מחויבים זה לזה לאורך זמן.
3. גמישות והתאמות במהלך תקופת העבודה.
4. תקשורת ושיתוף פעולה לאורך זמן.
5. חובת תום לב מוגברת – בחוזה עבודה קיימת ציפייה להוגנות.
חוזה לתקופה קצובה
• תקופת העבודה נקבעת מראש.
• מעניק לעובד ביטחון תעסוקתי, שכן פיטורין בתוך התקופה חייבים להיות מוצדקים.
• החוזה מסתיים אוטומטית בתום התקופה, ללא צורך בהודעה מוקדמת.
חוזה לתקופה בלתי קצובה
• החוזה אינו מוגבל בזמן.
• מעניק למעסיק גמישות, שכן ניתן לסיים את ההעסקה בהתראה מראש.
• במקרה של פיטורים, העובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורין (בניגוד לחוזה קצוב).
איזה סוג חוזה עדיף לעובד?
• חוזה לתקופה קצובה מעניק ביטחון אך אינו מקנה פיצויים לאחר סיומו.
• חוזה בלתי קצוב מעניק גמישות רבה יותר לעובד ומאפשר לו לזכות בזכויות סוציאליות לאחר פיטורין.
המציאות של חוזי עבודה
פער בין חשיבות העבודה לפורמט החוזה
למרות שהעבודה היא חלק משמעותי מחיינו, חוזי העבודה עצמם דלילים מאוד ואינם מכילים פירוט נרחב על:
• ציפיות לשכר והטבות.
• תרבות ארגונית.
• הגדרת תפקיד מפורטת.
לכן, רוב העובדים לא מחדשים את חוזה העבודה מעת לעת, מה שמוביל לשאלות בנוגע לזכויותיהם.
• התחייבות העובד לספק עבודה, והתחייבות המעסיק לספק שכר.
• העובד מעמיד את זמנו לרשות המעסיק, אך אין פירוט מדויק של כל המשימות.
• המעסיק לא חייב לספק עבודה בפועל, אלא רק לשלם שכר – אלא אם נקבע אחרת.
מקורות פנימיים (אומד דעת הצדדים)
1. הסכמות מפורשות – בע"פ או בכתב.
2. הסכמות מכללא – דברים שנחשבים מובנים מאליהם ונובעים מההתנהלות.
3. פרשנות חוזה – אובייקטיבית וסובייקטיבית.
1. חוקי מגן – חוקי עבודה שמעניקים זכויות בסיסיות לעובד (לדוגמה: חוק שכר מינימום, חוק שוויון הזדמנויות בעבודה).
2. תום לב ותקנת הציבור – עקרונות משפטיים שמחייבים התנהגות הוגנת מצד המעסיק.
3. הסכמים קיבוציים – הסכמים שנחתמים בין ארגוני עובדים למעסיקים ומעניקים זכויות נוספות.
4. צווי הרחבה – חוקים שמרחיבים הסכמים קיבוציים לכלל המשק (למשל, זכות לקבלת החזרי נסיעות).
• בחוזים דלים, ההשלמה נעשית באמצעות:
1. דינים קוגנטיים כמו חוקי מגן
2. הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.
3. נוהג מקובל במקום העבודה – אם הנוהג קיים לאורך זמן, הוא הופך לחלק מהחוזה.
דרישת הכתב בחוזי עבודה – חוק הודעה לעובד (2002)
• חוזה עבודה אינו חייב להיות כתוב, אך החוק מחייב למסור הודעה לעובד על תנאי העבודה תוך 30 יום מתחילת העבודה.
• אם יש שינוי בתנאי העבודה, יש למסור הודעה מעודכנת.
• מעסיק שלא מספק הודעה עובר עבירה ועשוי להיקנס.
• אם אין מסמך בכתב, ובית הדין נדרש להכריע בסכסוך – נטל ההוכחה עובר אל המעסיק.
חוזה עבודה אישי יכול להיות בע"פ ולא חייב להיות כתוב.
החוזה הפורמלי דל, אך בפועל מדובר בחוזה יחס עמוק.
חוזה יכול להיות לתקופה קצובה (שמסתיימת אוטומטית) או בלתי קצובה (דורש הודעה מוקדמת).
חוזים משפיעים גם הסכמים קיבוציים, חוקי מגן ונוהג מקובל.
חוק הודעה לעובד מחייב את המעסיק למסור מידע בכתב על תנאי העבודה.
השלמת חוזים מתבצעת לפי נורמות משפטיות ונוהג במקום העבודה.
חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002
חובת מעסיק
1. מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה).
1. חוזה עבודה אישי
הסכם (בכתב או בע"פ) בין העובד למעסיק שמסדיר את מערכת היחסים ביניהם – זכויות, חובות, תנאים בסיסיים.
2. חוזה עבודה פורמלי
המסמך הרשמי שנחתם (אם בכלל) – לרוב קצר, לעיתים בעל פה בלבד.
3. חוזה יחס
המשמעות האמיתית של חוזה העבודה: קשר מתמשך, דינאמי וגמיש בין העובד למעסיק, שמבוסס לא רק על מה שכתוב, אלא גם על התנהלות בפועל ונורמות לאורך זמן.
4. חוזה לתקופה קצובה
חוזה שמסתיים בתאריך שנקבע מראש (לדוג' שנה, עונה, פרויקט מסוים). אין חובה להודיע מראש על סיום.
5. חוזה לתקופה בלתי קצובה
חוזה שממשיך כל עוד אף צד לא מחליט לסיים אותו, ודורש הודעה מוקדמת במקרה של פיטורין או התפטרות.
6. דינים קוגנטיים
חוקים שמחייבים את הצדדים ואין אפשרות לוותר עליהם (למשל שכר מינימום, הגנת פיטורים).
7. הסכמים קיבוציים
הסכמות בין ארגון עובדים גדול (כמו הסתדרות) לארגון מעסיקים, שמסדירות זכויות רבות לכלל העובדים בענף מסוים.
8. צו הרחבה
הוראה שמרחיבה הסכם קיבוצי מסוים ומחילה אותו על כל העובדים במשק/בענף מסוים – גם כאלה שלא מאוגדים באיגוד עובדים.
9. הסכמות מכללא
הסכמות שלא נאמרו במפורש, אבל ברור שהן חלק מהחוזה כי נהגו כך בפועל או כי זה מובן מאליו.
10. חוק הודעה לעובד
חוק שמחייב את המעסיק לתת לעובד מסמך שמפרט את תנאי ההעסקה שלו (שכר, שעות, תפקיד), תוך 30 יום מתחילת העבודה.
לא מדובר בחוזה עבודה, אלא במסמך מידע.
11. נטל הוכחה
כשיש מחלוקת לגבי תנאי העבודה – אם אין חוזה כתוב, המעסיק צריך להוכיח מה היו התנאים, ולא העובד.
12. תום לב ותקנת הציבור
חובת יושר, הגינות וצדק בסיסי בהתנהלות בין העובד למעסיק, מעבר למה שכתוב בחוק או בחוזה.
תנאי שימוש | תקנון | מדיניות פרטיות | צור קשר | הצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות ללימודין
