ניסיון - חובות סודיות

שמירת סודיות – סעיף 19 לכללי האתיקה

החובה המרכזית:
עורך דין מחויב לשמור על סודיות מלאה לגבי כל מידע שנמסר לו מהלקוח או מטעמו, במסגרת עבודתו המקצועית.
ההגנה כוללת גם מידע שהתקבל במהלך התייעצות בלבד – גם אם לא נוצר קשר ייצוג בפועל.

החריג – הסכמה לחשיפה:
אם הלקוח נתן הסכמה מפורשת, עורך הדין רשאי לגלות את המידע – אך רק בגבולות שהוגדרו בהסכמה.

סייגים נוספים:
אין חובה לשמור על הסודיות כאשר מתקיימים הליכים משפטיים, חקירה או צו חיפוש – ובלבד שאין מדובר בהליך חסוי לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין.

המשמעות המעשית:
עורך דין נדרש להפעיל שיקול דעת ולוודא שאין בהעברת המידע פגיעה באמון הלקוח, אלא אם הדבר מותר או נדרש לפי דין.

חובת שמירה על סודיות מצד עובדי המשרד – סעיף 20

עורך דין נושא באחריות לוודא שכל אדם העובד במשרדו – בין אם הוא עורך דין ובין אם לא – יהיה מודע לכך שאסור לו לחשוף מידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו.
ההנחה היא שכל אדם הקשור למשרד נחשף למידע רגיש, ולכן יש לעדכן אותו במפורש על חובת הסודיות ולדרוש ממנו לקיים אותה.

שימוש במידע חסוי שנמסר על ידי לקוח – סעיף 21

אסור לעורך דין לעשות שימוש אישי או מקצועי במידע שקיבל מלקוח במסגרת עבודתו, אם לא היה יכול להשיג את אותו מידע באמצעים רגילים ובמאמץ סביר.
ההגבלה נמשכת גם לאחר סיום הייצוג, ומטרתה להבטיח שלא ייעשה שימוש לרעה באמון שניתן לו במהלך הקשר עם הלקוח.

הקלטות על ידי עורך דין – סעיף 22

אסור לעורך דין להקליט שיחה עם לקוח או עם עורך דין אחר מבלי ליידע אותם שהשיחה מוקלטת.
❖ במקרה שבו עורך הדין מבקש להקליט דיון משפטי, הוא חייב להודיע על כך לבית המשפט מראש.
הקלטה שנעשתה בניגוד לכללים – אסור לעשות בה שימוש, גם אם תוכנה עשוי להיות מועיל לעורך הדין או ללקוחו.

חריגים לכלל איסור ההקלטה – מתי מותר לעורך דין להקליט?

בסכסוך עבודה עם עורך דין אחר – מותר לעורך דין להקליט את מעסיקו או עמיתו למקצוע, אם מדובר בסכסוך עבודה ולא במסגרת ייצוג משפטי רגיל.
כאשר הצד השני אינו עורך דין או לקוח – עורך דין רשאי להקליט גורמים חיצוניים, כמו עד או אדם הקשור להליך, כל עוד אין ביניהם יחסי עו״ד–לקוח או יחסי עמיתים למקצוע.
לאחר סיום הייצוג – אם עורך הדין כבר אינו מייצג את האדם, מותר לו להקליט אותו, כיוון שהחובה לא חלה על קשרים שנפסקו.
במקרה של איום מצד לקוח – כאשר הלקוח מאיים על עורך הדין, מותר להקליט את השיחה לצורך תיעוד ההתרחשות והגנה עצמית.

הבהרות והסתייגויות לגבי הקלטות על ידי עורך דין

הקלטה ללא ידיעת עורך דין אחר – כאשר עורך דין מקליט שיחה עם עמית למקצוע מבלי ליידע אותו, גם אם אינו פועל במסגרת ייצוג משפטי, הדבר עשוי להיחשב להתנהלות שאינה הולמת ולפגוע בכללי האתיקה.

שימוש בתוכנות הקלטה אוטומטית – חל איסור על עורכי דין להתקין אפליקציות שמבצעות הקלטות שיחה באופן שגרתי ואוטומטי, ללא שליטה או שיקול דעת על עצם ההקלטה.

שימוש בהקלטות בהליך משמעתי – גם אם הקלטה בוצעה בטעות או בלי כוונה מוקדמת, אסור לעורך הדין לעשות בה שימוש לצורך הגנה בתלונה שהוגשה נגדו לוועדת האתיקה. החובה האתית גוברת גם על צורך בהגנה עצמית בהקשר זה.

קבילות משפטית של הקלטה – גם כאשר ההקלטה עצמה נאסרה לפי כללי האתיקה, ייתכן שבית המשפט עדיין יקבל אותה כראיה קבילה, בהתאם לדיני הראיות. כלומר, ייתכנו השלכות אתיות על עורך הדין גם אם ההקלטה הותרה לצרכים ראייתיים.

מהו חיסיון עורך דין–לקוח ומה התנאים לקיומו

החיסיון שבין עורך הדין ללקוח מבטיח שהמידע שהלקוח מוסר במסגרת היחסים המקצועיים לא ישמש נגדו, גם אם יגיע לידי צדדים שלישיים. זהו עיקרון יסוד שנועד לאפשר ייעוץ משפטי כן ואפקטיבי.

לפי סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין וסעיף 48 לפקודת הראיות, מתקיימים מספר תנאים כדי שחיסיון זה יחול:

החיסיון חל על תקשורת מקצועית – רק מידע שנמסר במסגרת מתן שירות משפטי נכלל. אם שיחה או מסמך לא קשורים לייעוץ או לייצוג, לא יחול עליהם חיסיון.

כולל גם מסמכים – לא רק שיחה מוגנת, אלא גם חומרים כתובים או דיגיטליים שהוחלפו במסגרת הייצוג.

חל גם על שליחים או נציגים – אם המידע הועבר דרך אדם הפועל בשם הלקוח (למשל רואה חשבון או בן משפחה), עדיין קיימת ההגנה.

המיקום או האמצעי אינם משנים – אין הבדל אם המידע שמור במשרד עורך הדין, אצל הלקוח או באחסון דיגיטלי. גם פגישה, שיחת טלפון או מייל – כולם כלולים.

המשמעות המעשית
החיסיון נחשב חזק במיוחד בדין הישראלי. רק במקרים חריגים ונדירים מותר להסירו, ולרוב הדבר ידרוש הסכמה של הלקוח או הוראת חוק מפורשת.

גבולות החיסיון כאשר עולה חשש לעבירה עתידית

במערכת המשפט בישראל הובהר שחיסיון בין עורך דין ללקוח אינו מוחלט. אם לקוח מגלה לעורך דינו כי בכוונתו לבצע עבירה בעתיד – החיסיון לא חל על מידע זה. המערכת אינה מגנה על תכנון פשע, אלא על זכות לקבל ייעוץ משפטי הוגן בעניינים שכבר התרחשו.

📌 ע״פ 670/80 אבוחצירא נ’ מדינת ישראל – נקבע כי המידע לא נהנה מהחיסיון כאשר מדובר בכוונה לעתיד ולא בעבירה שכבר בוצעה.
📌 ע״פ 17/86 פלונית נ’ לשכת עורכי הדין – נידונה הדילמה שעורך דין עלול להיחשף לכוונה עבריינית עתידית, והודגש שעליו לפעול לפי החוק ולא להסתתר מאחורי החיסיון.
📌 בש״פ 90130/08 ליברמן נ’ מדינת ישראל – חיזוק לעיקרון: חיסיון חל רק על עבירה שכבר נעשתה ושעליה מבקשים ייעוץ.

עקרונות להבחנה
• אם עורך הדין שומע מידע המעיד על תכנון לעבור עבירה, מותר לו – ולעיתים אף נדרש – לחשוף זאת.
• אך אם הלקוח מבקש עצה משפטית לאחר שכבר עבר על החוק, המידע יישאר מוגן.

בנוסף, אם עורך הדין עצמו מעורב באירוע כמו הדחה לעדות שקר או עריכת מסמך כוזב ביוזמת הלקוח – אין לחיסיון תחולה.

מה קורה כשעורך הדין חוצה את הגבול הפלילי?

יש מקרים שבהם הקו שבין ייעוץ משפטי לבין שותפות לפשע מיטשטש. לפי ההלכה שנקבעה בפסיקה, במיוחד ב־📌בש״פ 90130/08 ליברמן נ’ מדינת ישראל, לא כל קשר בין עורך דין ללקוח נשאר חסוי – במיוחד כשנכנסים לתמונה סממנים פליליים.

הפסיקה קובעת שכאשר קיימות אינדיקציות ראשוניות לכך שעורך הדין נטל חלק (גם לא ישיר) בפעילות העבריינית של הלקוח – למשל, ייעוץ כיצד להסתיר ראיות, תיאום שיבוש הליכים או פעולה אחרת שנראית כמו מעורבות – לא ניתן עוד להסתתר מאחורי החיסיון.

מה הסף?
לא דרוש כתב אישום או הרשעה, אלא מספיקות ראיות ראשוניות בלבד (מה שמכונה ״ראיות לכאורה״) כדי לאפשר חשיפת המידע.
• החיסיון נועד להגן על הייעוץ המשפטי, לא על תכנון פשיעה מתוחכם בליווי עורך דין.
• זהו חלק מהמאבק על שמירה על אמון הציבור במקצוע.

כלומר, אם נראה שעורך הדין עבר מקו ההגנה לקו ההשתתפות – אין לו עוד הגנה של חיסיון.

האם כל מי שפונה לעורך דין נחשב ל״לקוח״ מבחינת חיסיון?

ההגנה של חיסיון עורך דין־לקוח אינה מוגבלת רק למי ששכר בפועל את שירותיו של עורך הדין, אלא משתרעת גם על מי שפנה אליו לצורך בירור או ייעוץ – גם אם לא נחתם הסכם ייצוג.

מתי החיסיון כן חל?
• אם אדם פנה לעורך דין והתייעץ בעניינים משפטיים – גם אם לא שילם או לא סיכם על ייצוג – המידע שנמסר מוגן.
• גם אם רק נקבעה פגישה, והאדם שיתף את עורך הדין בפרטים שקשורים לבעיה המשפטית שלו – החיסיון כבר נכנס לתוקף.
• עצם ההבנה של העורך דין שהפונה מתייעץ איתו באופן שקשור לבעיה משפטית – מספיקה כדי להחיל את החיסיון.
• אפילו אם בסוף לא נוצר קשר ייצוגי – המידע שכבר נמסר, נשאר חסוי.

מתי אין חיסיון?
• אם לא הייתה שום פנייה לעורך הדין – אין מה להגן.
• אם האדם שיתף שיחה כללית, בלי למסור פרטים רלוונטיים או מזהים – זה לא נחשב חיסיון.
• 📌 חשוב: גם אם יש קשר עורך דין־לקוח, אין חיסיון על מידע לגבי עבירה עתידית – למשל, אם מישהו מספר לעורך דינו שהוא מתכנן לבצע עבירה, לא תעמוד לו ההגנה של חיסיון.

מי יכול לוותר על חיסיון עורך דין־לקוח, וכיצד זה נעשה?

השליטה על החיסיון נמצאת אך ורק בידי הלקוח. המשמעות היא שעורך הדין אינו רשאי להסיר את החיסיון ביוזמתו, גם אם הוא חושב שזה יועיל, אלא אם קיבל לכך אישור מהלקוח.

יש שתי דרכים עיקריות שדרכן ניתן לזהות ויתור על החיסיון:

ויתור מפורש – מצב שבו הלקוח מודיע לעורך הדין בצורה ברורה שהוא מאשר לחשוף את המידע. לדוגמה: הוא כותב מכתב לעורך הדין בו הוא מסכים שהפרטים יועברו לרשות חיצונית.

ויתור משתמע – מקרה שבו ההתנהגות של הלקוח מצביעה על כך שהוא ויתר בפועל על הסודיות, גם אם לא אמר זאת במפורש. לדוגמה: הלקוח בוחר להשתמש בעצמו במידע שהיה מוגן, במסגרת הליך משפטי, או חושף את הפרטים לגורם שלישי.

📌 ברגע שהלקוח ויתר, עורך הדין חייב למסור את המידע – הוא כבר לא רשאי להסתתר מאחורי חובת החיסיון. אבל אם אין ויתור, גם אם המידע חשוב לעורך הדין – החיסיון עומד בעינו.

באילו מקרים עורך דין רשאי לחשוף מידע חסוי – ומהם הגבולות?

ככלל, עורך דין מחויב בשמירה קפדנית על סודיות לקוח. עם זאת, קיימים חריגים בהם מותר לחשוף מידע – אך רק במידה הנחוצה ולמטרה מוגדרת:

כאשר עורך הדין מתמודד עם תלונה אתית – אם הוגשה נגדו תלונה לוועדת האתיקה, והוא זקוק למידע החסוי כדי להתגונן, מותר לו להשתמש בפרטים שרלוונטיים להגנתו. אין בכך כדי לאפשר חשיפת כל החומר, אלא רק מה שמוכרח לשם תגובה ראויה.

הגנה עצמית מול איום ממשי – אם עורך הדין ניצב מול איום מצד צד שלישי הקשור לייצוג (למשל לקוח מאיים), הוא יכול לחשוף חלק מהמידע כדי להגן על עצמו – אך זאת בתנאי שהחשיפה נדרשת באופן מיידי ורק לצורך ההתגוננות.

כאשר נוצרת התנגשות אינטרסים בין עורך הדין ללקוח – במצב שבו עורך הדין עצמו עלול להיפגע אם יימנע ממסירת מידע (למשל אם הלקוח דורש ממנו להסתיר מידע או למנוע העדתו), לא חלה עליו חובה להסתיר את המידע.

לאחר החלטה של גוף מוסמך – אם מתקבלת החלטה פורמלית המחייבת את עורך הדין למסור מידע לוועדת האתיקה או לגוף חקירה אחר, הוא מחויב לשתף פעולה – אך רק בגבולות שנקבעו בהחלטה.

חשוב: גם כשמותר לעורך הדין לחשוף מידע חסוי, הוא חייב להקפיד לחשוף אך ורק את הפרטים החיוניים, ולהימנע מחשיפת מידע מיותר שאינו נוגע ישירות לסוגיה. מדובר באיזון מדוקדק בין חובת הסודיות לבין זכות ההגנה העצמית והציות להוראות החוק.

היקף החיסיון

החיסיון חל לא רק על עורך הדין עצמו, אלא גם על מי שפועל תחתיו – למשל מתמחים, מזכירות או כל עובד אחר – כל עוד נחשפו למידע במהלך עבודתם עבור עורך הדין. לעומת זאת, אדם חיצוני שאינו חלק מהצוות המשפטי ונחשף באקראי או במקרה לאותו מידע, אינו מחויב לשמור עליו בסוד, והחיסיון המקצועי אינו חל עליו.

תחולת החיסיון לאורך שלבי ההתקשרות בין עורך הדין ללקוח

החיסיון בין עורך דין ללקוח נכנס לתוקף כבר מהפנייה הראשונית לעורך הדין, גם אם הקשר לא התפתח לכדי ייצוג מלא או הסכם כתוב.

המקרים שבהם החיסיון חל כוללים:
– כשאדם פונה לעורך דין לראשונה, גם רק כדי לברר פרטים
– בעת תיאום פגישה או שיחה מקדימה
– אם נמסר מידע אישי או מקצועי, גם לפני שנחתם ייפוי כוח
– כאשר מתבצעת התייעצות משפטית בפועל
– ואם הצדדים הגיעו להסכמה על ייצוג

אפילו אם בסוף לא יצאה לפועל התקשרות רשמית, המידע שנמסר עדיין מוגן בחיסיון.

הסרת החיסיון

חיסיון עורך דין-לקוח נחשב לחיסיון מוחלט, ולכן לבית המשפט אין שיקול דעת להסירו – גם לא מטעמים של גילוי האמת או אינטרס ציבורי. החיסיון נשמר כל עוד לא התקיים ויתור מפורש או משתמע מצד הלקוח. רק הלקוח עצמו רשאי להסיר את החיסיון, ורק אז ניתן לעשות שימוש במידע החסוי.

מידע טכני בהקשר של חיסיון עורך דין–לקוח

למרות שחיסיון מקצועי מגן על תוכן השיח בין עורך הדין ללקוחו, לא כל פרט הנוגע לקשר ביניהם מוגן אוטומטית תחת חיסיון. לפי 📌 פס״ד ארבג׳יל נ׳ מדינת ישראל ו-📌 פס״ד אלעסם נ׳ כונס הנכסים הרשמי, קיימת הבחנה בין תוכן המהותי לבין פרטים מינהליים או פורמליים שאינם חסויים.

פרטים שאינם נחשבים לחסויים לפי הפסיקה:
– שם האדם שפנה לעורך הדין
– עצם קיומה של הפנייה או הפגישה
– מועדים שבהם התקיימו פגישות או שיחות
– מידע הקשור להסכם שכר טרחה
– רישומים חשבונאיים ומסמכי תיעוד לצרכים פיננסיים

הפסיקה מבהירה כי עצם ההתקשרות או הנתונים הכלליים סביבה אינם חלק מהייעוץ המשפטי המוגן ולכן אינם נכללים בחיסיון. מדובר באיזון בין שמירה על פרטיות הלקוח לבין הצורך בשקיפות מסוימת כלפי רשויות, בתי משפט או צדדים שלישיים במצבים מתאימים.

טיפול במסמכים חסויים בידי עורך דין במסגרת חקירות מס הכנסה

כאשר רשות המסים פונה לעורך דין בדרישה לקבל מסמכים (לפי 📌 סעיפים 235–235א לפקודת מס הכנסה), עשויה להתעורר שאלה בדבר תחולת חיסיון עורך דין–לקוח. קיימת פרוצדורה מיוחדת שנועדה לאזן בין סמכות פקיד השומה לבין ההגנה על מידע חסוי.

ההליך במקרה של טענה לחיסיון:
– עורך הדין חייב להעביר את המסמך שהתבקש, אך אם הוא סבור שהמסמך מוגן בחיסיון – עליו לארוז אותו במעטפה חתומה.
– את המעטפה יש להעביר לבית המשפט המחוזי שבו ממוקם משרדו של עורך הדין, מבלי לאפשר לפקיד השומה גישה לתוכן.
– עורך הדין נדרש להגיש לבית המשפט בקשה להכריע אם החיסיון תקף – תוך 7 ימים ממועד ההפקדה.
– בית המשפט בוחן את המסמך ומחליט אם הוא אכן חסוי:
– אם נקבע שמדובר במסמך חסוי – הוא יוחזר לעורך הדין.
– אם נקבע שהחיסיון אינו חל – המסמך יועבר לרשות המסים.
– ההחלטה של בית המשפט המחוזי נחשבת לסופית ואינה ניתנת לערעור.

📌בג״ץ 635/23: נקבע כי לפקיד השומה נתונה האפשרות לבחור בין שני מסלולים – האחד לפי פקודת מס הכנסה (לפי הסדר שתואר), והשני באמצעות בקשה לצו חיפוש לפי פקודת סדר הדין הפלילי. במסלול הפלילי, בית המשפט בוחן את שאלת החיסיון בעת הדיון בצו.

הפסיקה מחזקת את העיקרון של הגנה על חיסיון מקצועי, אך אינה מאפשרת להשתמש בו כמחסום לחקירה במקרים שבהם החיסיון אינו תקף לפי הדין.

הגנה על מסמכים שהוכנו לצורכי התדיינות משפטית

מסמכים שנוצרו במיוחד לקראת הליך משפטי עשויים להיות מוגנים מפני העברה או חשיפה לצד הנגדי, וזאת לפי עקרונות שנקבעו בפסיקה 📌 (ע״א 327/86 זינגר נ’ בינון; רע״א 2235/04 בנק דיסקונט נ’ שירי).

מתי תחול ההגנה?
כדי שמסמך ייחשב חסוי על פי כלל זה, חייבים להתקיים שני תנאים:
– בעת עריכת המסמך, היה קיים הליך משפטי קונקרטי או שהיה ניתן לצפות כי הליך כזה עומד להיפתח.
– המסמך נערך מתוך מטרה מרכזית אחת – לשמש את בעל הדין כהכנה לקראת ההליך המשפטי.

הבהרות חשובות:
– ההגנה חלה גם אם המסמך לא נמסר בפועל לצד השני, ואף אם הופק על ידי גורם חיצוני שפעל לבקשת עורך הדין או הלקוח (למשל, מומחה שמכין חוות דעת).
– ההסדר מתרחב גם למסמכים שהוכנו לקראת הליכים חלופיים, כמו גישור, פשרה או בוררות.
– חריג לכלל: במקרים מסוימים שבהם קיים עניין ציבורי משמעותי, ייתכן שבית המשפט יורה על גילוי המסמך – למרות שנערך לצורכי משפט.

עיקרון זה מבטיח חופש פעולה וגמישות בהכנת תיק משפטי, מבלי לחשוש שמידע פנימי או תכנוני ייחשף ליריב בתיק.

אי־קבילות של תכתובות במהלך משא ומתן לפשרה

המשפט הישראלי מכיר בכלל שלפיו מסמכים או הצעות שהועברו בין צדדים כחלק מניסיון להגיע להסדר פשרה – אינם יכולים לשמש כראיה בהליך המשפטי העיקרי. כלל זה נועד לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן כן ופתוח, מבלי לחשוש שהדברים שייאמרו או ייכתבו יפעלו לרעתם בהמשך.

📌 בפסיקה, ובהם רע״א 17/89 סלע חברה לביטוח נ’ סולל בונה ורע״א 8320/08 אסולין נ’ החברה לפיתוח אשדוד, הובהר כי גם כאשר לא נכתב מפורשות שהמסמך הוא ״לצורכי פשרה בלבד״ – הוא עדיין לא קביל, אם נסיבות עריכתו מעידות שנעשה במסגרת מו״מ להסדר.

עיקרי ההלכה:
– אין הכרח להשתמש בביטויים כמו ״מבלי לפגוע בזכויות״ או ״לצרכי משא ומתן בלבד״ – התוכן והנסיבות הם הקובעים.
– הכלל נועד לקדם הסדרים מחוץ לכותלי בית המשפט, ולמנוע הרתעה מניהול מו״מ.
– החריג: אם המסמך כולל הצהרות עובדתיות מובהקות שלא נמסרו רק לצורכי הפשרה, ייתכן שייקבע כי הן כן קבילות – בהתאם לשיקול דעת בית המשפט.

מדובר בכלל ראייתי חשוב המעודד סיום סכסוכים בהסכמה, בלי לחשוף צדדים לפגיעה אסטרטגית במקרה שהמו״מ נכשל.

הבחנה בין מידע חסוי לתוצרים משפטיים

הגנת החיסיון שבין עורך דין ללקוח מקיפה את המידע שנמסר במסגרת מתן הייעוץ המשפטי, אך אינה משתרעת על התוצרים שנוצרו בעקבות אותו מידע – כמו חוזים, כתבי טענות או מסמכים רשמיים אחרים.

📌 לפי פסיקת בג״ץ 301/85 ישראלי נ’ סגן מזכיר ראשי מחוזי ת״א ו־רע״א 1496/15 לוי נ’ דרורי, נקבע כי עצם קיומו של חוזה או מסמך שנוסח בעקבות התייעצות עם עורך דין אינו חוסה תחת חיסיון, גם אם התוכן שבו מבוסס על מידע חסוי.

דוגמה להמחשה:
כאשר לקוח מוסר לעורך דינו מידע לצורך עריכת הסכם, עצם המידע שנמסר הוא חסוי. אך ההסכם עצמו – שהוא תוצר משפטי המיועד לשימוש חיצוני – אינו מוגן במסגרת החיסיון, ויכול להיחשף במסגרת הליך משפטי.

המשמעות:
יש להבחין בין שיח פנימי בין עורך דין ללקוח, שהוא חסוי ומוגן, לבין תוצרי העבודה המשפטית שנערכים בעקבות שיח זה, אשר אינם נחשבים לחסויים מטבעם.

חקיקה

 


🎓 כללי לשכת עורכי-הדין (חברי גופים נבחרים או ממונים), תשכ”ט-1969


שמירת סודיות

19. עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת; הוראה זו אינה חלה על גילוי בהליך משפטי, חקירה או חיפוש שאינו חסוי על פי סעיף 90 לחוק.

שמירת סודיות בידי העובדים
20. עורך דין יעמיד את העובדים בשירותו על חובתם לשמור על סודיות הענינים המגיעים לידיעתם במהלך עבודתם.

אי שימוש בידיעה מהלקוח
21. לא ישתמש עורך דין בידיעה שהגיעה אליו מאת לקוחו במילוי תפקידו, ואשר עורך הדין לא יכול היה לקבלה בדרך אחרת, במאמץ סביר.

הקלטת הזולת
22. (א) לא יקליט עורך דין שיחה עם לקוחו או עם עורך דין אחר, אלא בידיעתם.
(ב) עורך דין המקליט דיון בבית המשפט יודיע על כך לבית המשפט.
(ג) לא יעשה עורך דין שימוש בהקלטה שנעשתה תוך הפרת סעיף זה.

נגישות