ניסיון - חובות סודיות

כאשר רשות המסים פונה לעורך דין בדרישה לקבל מסמכים (לפי 📌 סעיפים 235–235א לפקודת מס הכנסה), עשויה להתעורר שאלה בדבר תחולת חיסיון עורך דין–לקוח. קיימת פרוצדורה מיוחדת שנועדה לאזן בין סמכות פקיד השומה לבין ההגנה על מידע חסוי.

ההליך במקרה של טענה לחיסיון:
– עורך הדין חייב להעביר את המסמך שהתבקש, אך אם הוא סבור שהמסמך מוגן בחיסיון – עליו לארוז אותו במעטפה חתומה.
– את המעטפה יש להעביר לבית המשפט המחוזי שבו ממוקם משרדו של עורך הדין, מבלי לאפשר לפקיד השומה גישה לתוכן.
– עורך הדין נדרש להגיש לבית המשפט בקשה להכריע אם החיסיון תקף – תוך 7 ימים ממועד ההפקדה.
– בית המשפט בוחן את המסמך ומחליט אם הוא אכן חסוי:
– אם נקבע שמדובר במסמך חסוי – הוא יוחזר לעורך הדין.
– אם נקבע שהחיסיון אינו חל – המסמך יועבר לרשות המסים.
– ההחלטה של בית המשפט המחוזי נחשבת לסופית ואינה ניתנת לערעור.

📌בג״ץ 635/23: נקבע כי לפקיד השומה נתונה האפשרות לבחור בין שני מסלולים – האחד לפי פקודת מס הכנסה (לפי הסדר שתואר), והשני באמצעות בקשה לצו חיפוש לפי פקודת סדר הדין הפלילי. במסלול הפלילי, בית המשפט בוחן את שאלת החיסיון בעת הדיון בצו.

הפסיקה מחזקת את העיקרון של הגנה על חיסיון מקצועי, אך אינה מאפשרת להשתמש בו כמחסום לחקירה במקרים שבהם החיסיון אינו תקף לפי הדין.