במדינת ישראל, נישואין וגירושין כפופים בעיקרון להשתייכות הדתית של בני הזוג. כך, על פי סעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי״ג–1953, יהודים יכולים להינשא רק לפי ההלכה היהודית ובאמצעות הרבנות. דין זה חל גם על מוסלמים, נוצרים ודרוזים – שלכל אחד מהם בית דין דתי משלו.
סוגי קשרי זוגיות במבט השוואתי: דתי, אזרחי ואלטרנטיבי
קיימים בישראל כמה מסלולים עיקריים: נישואין דתיים (דרך מוסד דתי מוכר), נישואין אסורים (כאשר הדין הדתי לא מאפשר את הקשר), נישואין פרטיים (טקס מחוץ לרבנות), ידועים בציבור, נישואין אזרחיים (מחוץ לישראל), וזוגיות חד מינית. כל מסלול שונה במעמד המשפטי, בהכרה ובזכויות.
נישואין כדת משה וישראל הם נישואין הנערכים לפי ההלכה היהודית, ומוכרים במשפט הישראלי כנישואין בעלי תוקף משפטי מחייב. בהתאם לסעיף 2 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי”ג–1953, נישואין בין יהודים בישראל ייערכו לפי דין תורה, והסמכות הבלעדית לדון בענייניהם נתונה לבתי הדין הרבניים. משמעות הדבר היא כי יהודים אזרחי ישראל יכולים להינשא בישראל רק בנישואין דתיים על פי כללי ההלכה, ובאמצעות רב מוסמך מטעם הרבנות הראשית. ההכרה המשפטית בנישואין כדת משה וישראל מעוגנת גם בפסיקת בית המשפט העליון, שקבע כי כאשר נישואין נערכו כהלכתם – הם יוצרים סטטוס אישי מחייב בדין הישראלי (📌 ראו למשל בג”ץ 51/68 רודניצקי נ’ בית הדין הרבני).
בתורה, בספר דברים רשום “כי ייקח איש אישה”, במשנה – מסכת קידושין מפרטים: האישה נקנית בשלוש דרכים: בכסף, בשטר ובביאה וקונה את עצמה(מתגרשת): בגט ובמיתת הבעל.
שלב א’– יצירת התחייבות עם תוקף משפטי דתי- קידושין – (טבעת) הבעל שם טבעת לאישה ומקדש אותה כדת משה וישראל, לפי המשנה ישנן 3 דרכים : בכסף, בשטר (דף נייר בפני 2 עדים), בביאה (יחסי אישות).
שלב ב’– הגדרת הנישואין- נישואין – (חופה) בשלב זה, בני הזוג חיים יחד בפועל כדי לעמוד בהגדרה של בני זוג נשואים. בעבר השלבים היו מופרדים כיום השלבים הם מאוחדים ומבחינה הלכתית מחולקים לשניים לפני ואחרי טקס הענקת הכתובה שכוללת התחייבות של שני הצדדים והתחייבות כספית במידה והזוג יפרד.
נישואין דתיים = טבעת (קידושין במשנה כסף, שטר, ביאה) + חופה (נישואין ע”י הענקת הכתובה)
הזכות לנישואין מבחינה משפטית כוללת 2 מרכיבים צורה וכושר
צורת הנישואין– הדרך בה מתחתנים, הסכמה, תוקף פורמלי לפי דין המדינה, בישראל הטקס הוא דתי, יש מדינות בהם הטקס יכול להיות אזרחי, רישום.
הכושר לנישואין– היכולת להינשא (דת, מצב נפשי, גיל מינימום וכו’).
העדר כושר מוחלט-אין כשירות להינשא לא לפי הדין הדתי ולא האזרחי. (לדוגמא – פסול דין, נישואים עם קרובים מדרגה ראשונה) – הנישואים אינם תקפים.
העדר רשות להתחתן– הנישואים לא היו ברשות ולכן עליהם להתגרש. (לדוגמא- נישואי קטינים- סע’ 2,3 לחוק גיל הנישואין, פוליגמיה) – נישואים תקפים אך לא ברשות (עבירה). בסע’ 2 מה המעשה ומה העונש עליה- שנתיים מאסר, סע’ 2 עילת תביעת להתרת נישואין , מי שעבר על סע’ 2 החוק מעוניין שיהיה גירושין נוסף על העונש.
העדר כושר יחסי– נישואין שלפי ההלכה היהודית חייבים בגירושין אך תקפים מבחינה אזרחית. למשל נישואים עם קרובים מדרגה שניה ומעלה.
נישואין פרטיים – למשל פוליגמיה, תקפים אבל אסורים; נישואין אסורים– נעשו למרות האיסור ההלכתי לא תקפים הלכתית, אך תקפים מבחינה אזרחית והם בגדר העדר כושר יחסי. למשל כהן וגרושה
נישואים אזרחיים– יש לפעמים כושר אבל צורה אין מכיוון שהטקס הוא אזרחי ולא דתי.
נישואין או גירושין יהיו בעלי תוקף משפטי אזרחי כאשר הם עומדים ב-2 דרישות: טקס ורישום – ס’ 3 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום).
בדין הדתי אין חובת רישום, כל עוד התקיים הטקס הדתי שכולל קידושין ונישואין.
המתח בערכאות כך שהרבנות הראשית רוצה שהחתונה תהיה ע”י רב אורתודוקסי אשר עומד בדרישות הקפדניות של ההלכה היהודית. בכדי לעודד יהודיים לרשום את הנישואין שזהו אינטרס של המשפט האזרחי למנוע נישואין פרטיים והעדר פומביות. קבע המחוקק את סעיף 2א’ לפקודת הנישואין והגירושין (רישום) שמאפשר להן לרשום את הנישואין אצל כל רב שחיתן אותם. דרך נוספת להתמודד עם נישואים פרטיים בהטלת עונש מאסר למי שלא רשמו את עצמם או רשמו באיחור. ס’ 7 לפקודת הנישואין והגירושין (רישום).
סוגי נישואין פרטיים:
1. אידאולוגיים (כתות גיל צעיר)
2. תועלתיים (עוקפי חוק- למשל לקבל קצבאות מהמדינה שלא מגיעים לזוג נשוי)
3. אסורים (למשל כהן וגרושה) בעבר היו מעודדים להינשא, כהן וגרושה למשל זה תקף, יש מתח בין הגישה הדתית לחילונית, בית המשפט האזרחי יותר פתוח, ורוצה לצמצם את סמכות הבית דין הרבני, ולכן הגמיש כשיש מגבלה דתית, פחות מאשר שיש עוקפי חוק שם בוא לא יוותר.
4. פוליגמיה
טקס אלטרנטיבי– בכדי שנישואין או גירושין יהיו תקפים משפטית אזרחית יש צורך בטקס ורישום. לטקס אלטרנטיבי אין תוקף דתי כי דרישת הטקס הדורשת קידושין ונישואין לא התקיימו. הטקס לא נעשה מכוח דין ואין אינטרס לדין האזרחי לחייב ברישום. מכאן שהם ייחשבו לנישואין אזרחיים או ידועים בציבור אך חובת הרישום והסנקציות המוטלות אינן חלות על מי שנישא בטקס אלטרנטיבי.
נישואין אסורים וההכרה בהם בדין הישראלי
ישנם מקרים בהם הדין הדתי לא מאפשר את הנישואין (למשל: כהן וגרושה, קרבה משפחתית אסורה). לעיתים המדינה רושמת זוגות כאלה כנשואים לצורך מרשם אוכלוסין, אף שאין להם תוקף דתי.
עם זאת, כאשר מתעוררת מחלוקת – לדוג׳ בענייני רכוש או מזונות – בית המשפט האזרחי עשוי להכיר בזכויות מסוימות, למרות האיסור הדתי, כחלק מהגנה על טובת הילד או השוויון 📌בפס”ד צונן נ’ שטל
| קריטריון | נישואים פרטיים | נישואים אסורים |
|---|---|---|
| הגדרה | טקס נישואין מחוץ לרבנות/הרשות | נישואין האסורים לפי ההלכה |
| תוקף הלכתי | תקף אם התקיימו תנאי הקידושין | לא תקף, או אסור בתכלית האיסור |
| הכרה מדינתית | לא מוכר רשמית, לא נרשם | לא מוכר, לא ניתן להירשם |
| זכויות משפטיות | מוגבלות או חסרות | אין זכויות כנשואים |
| דוגמה | חופה פרטית, טקס רפורמי | כהן וגרושה, ממזר, אישה נשואה |
לסיכום:
נישואים פרטיים הם טקס נישואין מחוץ לרשויות המדינה, שלרוב תקף הלכתית אך לא מוכר משפטית; נישואים אסורים הם קשרים שבני הזוג מנועים מלהינשא בהם לפי ההלכה, ולכן אינם תקפים כלל מבחינה דתית וגם לא מוכרים במדינה
פסק הדין בע”א 32/81 צונן נ’ שטל, פ”ד לז(2) 761,
מהווה אבן דרך מרכזית בדיני המשפחה בישראל, במיוחד בכל הנוגע להכרה בנישואין פרטיים שנערכו מחוץ למערכת הדתית הממוסדת. במקרה זה, משה צונן, אזרח ותושב ארצות הברית, ביקש להינשא בישראל לסילביה שטל, אזרחית ישראלית. הרבנות סירבה לרשום את הנישואין עד שצונן יציג אישור גירושין מנישואיו הקודמים, כפי שצוין בדרכונו. משלא הצליח להשיג את האישור, החליטו בני הזוג לערוך טקס נישואין פרטי, שכלל הענקת טבעת בנוכחות שני עדים, ללא רישום רשמי ברבנות.
לאחר תקופה, נפרדו בני הזוג, ושטל הגישה תביעה למזונות. צונן טען כי הנישואין אינם תקפים, ולכן אין מקום לחיוב במזונות. בית המשפט המחוזי קבע כי הנישואין אינם תקפים, אך פסק מזונות לשטל בהתבסס על כוונה חוזית בין הצדדים.
בערעור לבית המשפט העליון, נקבע כי נישואין פרטיים שנערכו בישראל, כאשר אין מניעה חוקית להינשא ברבנות, אינם תקפים מבחינה משפטית. השופט שמגר הדגיש כי הכרה בנישואין כאלה תפגע בתקנת הציבור ובסדרי הרישום והפיקוח על נישואין במדינה. השופט אלון, בדעת מיעוט, סבר כי יש להכיר בנישואין לצורך חיוב במזונות, אך גם הוא הדגיש את חשיבות השמירה על תקנת הציבור.
פסק הדין מדגיש את העיקרון שלפיו נישואין בישראל חייבים להיערך בהתאם לדין הדתי החל על בני הזוג, וכי נישואין פרטיים אינם מקנים זכויות משפטיות, כגון מזונות או זכויות ירושה. הפסיקה משקפת את המתח בין הדין הדתי לדין האזרחי, ואת החשש מהכרת המדינה בנישואין שאינם מפוקחים על ידי הרשויות המוסמכות.
השלכות פסק הדין ניכרות גם כיום, במיוחד במקרים של בני זוג שבחרו להינשא בטקסים פרטיים או אזרחיים מחוץ לישראל. הוא משמש אזהרה לכך שנישואין שאינם מוכרים על ידי המדינה אינם מקנים בהכרח זכויות משפטיות, ומדגיש את חשיבות הרישום וההכרה הרשמית בנישואין.
פסק הדין בצונן נ’ שטל ממשיך להשפיע על דיני המשפחה בישראל, במיוחד בנוגע להכרה בזכויות של בני זוג שנישאו מחוץ למערכת הדתית הממוסדת. הוא מדגיש את חשיבות השמירה על תקנת הציבור והסדר הציבורי, ואת הצורך בהסדרה חוקית של נישואין וגירושין במדינה.
בג”ץ 51/68 אלקנה רודניצקי נ’ בית הדין הרבני הגדול עוסק בשאלת הסמכות וההליך להתרת נישואין אזרחיים בין בני זוג יהודים בישראל, ובפרט במעמדו של בית הדין הרבני במקרים אלו.
בני הזוג רודניצקי נישאו בנישואין אזרחיים מחוץ לישראל. עם סיום הקשר, פנה אחד הצדדים לבית הדין הרבני בבקשה להצהיר כי בני הזוג אינם נשואים “כדת משה וישראל” ולמעשה להתיר את הנישואין. בית הדין הרבני האזורי נתן פסק דין הצהרתי בלבד, בו נקבע שהצדדים אינם נשואים זה לזה על פי ההלכה, אך לא ניתנה החלטה אופרטיבית המורה על התרת הנישואין האזרחיים. נוצר מצב שבו מבחינה דתית בני הזוג נחשבים כפנויים, אך מבחינה אזרחית נותרו רשומים כנשואים.
עיקרי ההלכה שנקבעה סמכות ייחודית לבית הדין הרבני: בית הדין הרבני הוא הערכאה המוסמכת הבלעדית להתיר נישואין אזרחיים בין יהודים בישראל, גם כאשר הנישואין לא נערכו כדת משה וישראל.
הצורך בהחלטה אופרטיבית: אין די בפסק דין הצהרתי בלבד (שקובע שהצדדים אינם נשואים על פי ההלכה). יש להוסיף הוראה פוזיטיבית, בה בית הדין “מתיר את הנישואין” בפועל – כלומר, מבצע פעולה שיפוטית שמפקיעה את תוקפם של הנישואין האזרחיים גם במישור האזרחי.
הדין החל – דין תורה: בית הדין הרבני דן בנישואין וגירושין של יהודים לפי דין תורה, אך בנוגע לנישואין אזרחיים קיימת מחלוקת הלכתית לגבי תוקפם. לרוב, אם ברור שלא הייתה כוונה להינשא כדת משה וישראל, אין צורך בגט, אך עדיין נדרשת פעולה שיפוטית להתרת הנישואין.
הכרה במעמד בית הדין הרבני: פסק הדין ביסס את מעמדו של בית הדין הרבני כערכאה המוסמכת הבלעדית להתיר נישואין אזרחיים בין יהודים בישראל, גם כאשר מדובר בנישואין שלא נערכו לפי ההלכה.
השלכות על רישום ומעמד אישי: רק לאחר מתן פסק דין אופרטיבי כזה, ייחשבו בני הזוג כפנויים גם במרשם האוכלוסין ויוכלו להינשא לאחרים.
לסיכום: פס”ד רודניצקי קובע שבית הדין הרבני הוא הסמכות הבלעדית להתיר נישואין אזרחיים בין יהודים בישראל, ושעליו להוציא פסק דין אופרטיבי המורה על התרת הנישואין, ולא להסתפק בהצהרה עקרונית. בכך מונע הפסק מצב שבו בני זוג נותרים “תקועים” בין המעמד הדתי לאזרחי, ומסדיר את מעמדם האישי והמשפטי בישראל
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי”ג–1953
עריכת נישואין וגירושין
2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
חוק גיל הנישואין
עבירות
2. מי שעשה אחד מאלה –
(א) נשא קטינה או נשאה קטין;
(ב) ערך נישואין, או סייע בכל תפקיד שהוא בעריכת נישואין, או בקשר לעריכת נישואין, של קטינה או של קטין;
(ג) השיא קטינה או קטין שהם בתו או בנו שהם נתונים לאפוטרופסותו –
דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל”ז-1977.
עילת תביעה להתרת קשר נישואין
3. (א) נערכו נישואין בניגוד לסעיף 2, והם תופסים לפי החוק החל על עניני המעמד האישי של הצדדים – תשמש העובדה שהנישואין נערכו בניגוד לסעיף 2 עילת תביעה להתרתם בדרך של גט, או בדרך של פירוק קשר הנישואין, או בדרך אחרת, הכל לפי הוראות החוק החל על עניני המעמד האישי של הצדדים.
משנה – סדר נשים- מסכת קידושין – פרק ראשוןהאשה נקנית בשלש דרכים, וקונה את עצמה בשתי דרכים.
נקנית בכסף, בשטר, ובביאה.
בכסף, בית שמאי אומרים, בדינר ובשוה דינר.
ובית הלל אומרים, בפרוטה ובשוה פרוטה.
וכמה היא פרוטה, אחד משמונה באיסר האיטלקי.
וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל.
היבמה נקנית בביאה.
וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם.
פקודת הנשואין והגירושין (רישום)
מקום רישום לנישואין של בני זוג יהודים
2א. בני זוג יהודים המבקשים להינשא, רשאים להירשם לנישואין אצל כל רב שמונה כרושם נישואין לפי סעיף 2(6) לחוק הרבנות הראשית לישראל, התש”ם-1980, בלא קשר למקום מגוריהם או למקום עריכת הנישואין.
עברה
7. כל שאינו דואג לרישום הנשואין או הגרושין שלו או לרישום הנישואין או הגירושין שהוא סידר לאחר, דינו – מאסר שנתיים.
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953
שיפוט בעניני נישואין וגירושין
1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.
נישואין דתיים
נישואין המבוצעים לפי כללי הדת של בני הזוג (למשל, “כדת משה וישראל” ליהודים). במדינת ישראל יהודים יכולים להינשא רק בנישואין דתיים ולפי ההלכה. הסמכות היא של בית הדין הדתי (רבני, שרעי, נוצרי, דרוזי).
שלבי הנישואין הדתיים
שלב ראשון הוא קידושין – התחייבות משפטית דתית (לרוב באמצעות טבעת), ושלב שני הוא נישואין (חופה וכתובה) – התחלת החיים המשותפים.
צורת הנישואין
הדרך בה מתבצע הטקס (דתית או אזרחית), כולל דרישות פורמליות של הסכמה, עדים ורישום.
כושר לנישואין
היכולת החוקית להינשא – תלויה בדת, בגיל, במצב הנפשי ובמגבלות כמו איסור נישואי קרובים.
העדר כושר מוחלט
מצב שבו לא ניתן להינשא כלל (למשל, פסול דין או קרבה מדרגה ראשונה).
העדר רשות להתחתן
נישואין שנעשו ללא רשות חוקית (למשל, נישואי קטינים או פוליגמיה) – הנישואין קיימים אך נחשבים לעבירה.
העדר כושר יחסי
נישואין שיש להם תוקף אזרחי אך יש חובה להתגרש לפי הדין הדתי (למשל, נישואי כהן וגרושה).
נישואין פרטיים
נישואין שנערכים שלא במסגרת מוסדרת (דתית או אזרחית) – לפעמים תקפים אזרחית, תלוי ברישום ובנסיבות. לדוג’ פוליגמיה או טקס אלטרנטיבי.
נישואין אזרחיים
נישואין שנערכים במדינה אחרת או במדינות בהן החוק מאפשר זאת – לא מוכרים בישראל כטקס דתי אך מוכרים לעניין רישום זכויות.
נישואין אסורים
נישואין שבוצעו בניגוד לדין הדתי (למשל, כהן שהתחתן עם גרושה) – לא תקפים הלכתית, אך לפעמים יקבלו הכרה אזרחית מסוימת.
טקס אלטרנטיבי
טקס שאינו דתי ואינו עומד בדרישות החוק בישראל – אין לו תוקף דתי ואינו מחייב ברישום רשמי.
ידועים בציבור
זוג שמנהל חיי משפחה ומשק בית משותף בלי טקס נישואין דתי או אזרחי – זכאים לרוב הזכויות של זוג נשוי לפי הפסיקה האזרחית.
פוליגמיה
נישואין ליותר מאדם אחד – אסורים בישראל, בדרך כלל חסרי תוקף אזרחי ודתי.
סמכות שיפוט בנישואין
בישראל, הסמכות בנישואין וגירושין נתונה לבתי הדין הדתיים של כל עדה, בהתאם לדת הצדדים ולחוקי הדת שלהם.
הכרה בנישואין אזרחיים/פרטיים
לרוב, המדינה רושמת בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים כנשואים לצורך רישום וזכויות מסוימות, גם אם הטקס לא דתי.
מתח בין הדין הדתי לדין האזרחי
בישראל יש קונפליקט מתמיד בין הדרישות הדתיות הקפדניות של בתי הדין הדתיים לבין הגישה האזרחית שמבקשת להכיר בזכויות לכל סוגי הזוגיות – בעיקר כשיש מניעה דתית לנישואין.
דוגמה לפסיקה רלוונטית
בג”ץ רודניצקי – נישואין כדת משה וישראל יוצרים סטטוס אישי מחייב
פס”ד צונן נ’ שטל – דיון בזכויות רכושיות בנישואין פרטיים