שיעור מספר 7 – מבחן התכלית

שבירת הדיכוטומיה של יחסי עובד-מעביד

פסק-דין סרוסי קבע לראשונה כי אדם יכול להיות מוכר כעובד למטרה מסוימת, ולא באופן גורף לכל דיני העבודה. הוא מהווה "פריצת האוניברסליות" של הגדרת העובד ושובר את ההנחה הקודמת לפיה עובד מקבל את כל ההגנות של דיני העבודה, ומי שאינו עובד אינו זכאי לשום הגנה.
עובדות המקרה
• סרוסי כיהן כסגן וכממלא מקום ראש המועצה המקומית בירוחם.
• לפני כן, הוא עבד בקופת חולים, אך עזב לטובת המועצה המקומית.
• תפקידו נקבע לפי דין, ולא לפי חוזה עבודה.
• כהונתו הסתיימה טרם זמנה, בעקבות התפרקות הקואליציה המקומית.
• הוא לא יכול היה לחזור לקופת חולים, ולכן תבע דמי אבטלה מהביטוח הלאומי.
• הביטוח הלאומי לא הכיר בו כעובד, משום שהקשר בינו לבין העירייה לא היה חוזי אלא מכוח דין.
הכרעת בית המשפט
1. מבחינת התוצאה – בית המשפט הכיר בסרוסי כ"עובד" לצורך קבלת דמי אבטלה בלבד, אך לא הכיר בו כעובד לצורך דינים אחרים.
2. שימוש במבחן המעורב – נבחנו הפנים החיוביים והשליליים של מבחן ההשתלבות:
 פן חיובי – לא היה לו עסק עצמאי, והוא השתלב במועצה.
פן שלילי – העובדה שמינויו היה מכוח דין ולא מכוח חוזה.
3. המהלך הקריטי של השופט אהרן ברק – זניחת הפורמליזם של הגדרת "עובד": בעבר ההנחה הייתה כי ללא חוזה עבודה, אין יחסי עובד-מעביד. ברק קבע כי אין צורך להישען על הגדרות פורמליות, אלא על תכלית החוק.
יש לבחון על מי אנחנו רוצים להחיל את דיני העבודה בהתאם לערך המוגן.
 במקרה זה, העובדה שסרוסי מונה מכוח דין לא רלוונטית לתכלית הסוציאלית של דמי אבטלה.
לכן, לצורך קבלת דמי אבטלה בלבד, הוא יוכר כעובד, אך לצורך חוקים אחרים – לא בהכרח.

משמעות פסק הדין – מבחן התכלית

בפסק-דין זה, בית המשפט הכניס שינוי מהותי בגישת בתי הדין לעבודה:
• אין צורך לבחון האם אדם הוא "עובד" באופן מוחלט.
• יש לבחון האם הוא "עובד" בהתאם לתכלית של החוק הספציפי.
• הכרה בדיני עבודה עשויה להיות חלקית – ייתכן שאדם ייחשב עובד לצורך חוק אחד ולא לצורך חוק אחר.
• פסק הדין נחשב למהפכני, שכן הוא מאפשר גישה גמישה יותר ולא דיכוטומית בין "עובד" ל"לא עובד".

סיכום

פסק-דין סרוסי שינה את ההבנה המסורתית של יחסי עובד-מעביד:
• אדם יכול להיות עובד לצורך מטרה מסוימת בלבד, ולא באופן גורף.
• בית המשפט זנח את הגישה הפורמליסטית שקשרה את ההגדרה של "עובד" לקיום חוזה עבודה.
• יש לבחון את מטרת החוק הרלוונטי ולראות אם יש הצדקה להחיל את ההגנות של דיני העבודה.
• זהו אחד מפסקי הדין המרכזיים שהובילו להתפתחות מבחן התכלית בחקיקה ובפסיקה.

פסיקה

דּנְג"ץ סרוסי (דנג"ץ 4602/13 סרוסי נ' בית הדין הרבני הגדול) 

המשך

מושגים

דיכוטומיה של יחסי עובד-מעביד
הכוונה לחלוקה הברורה ("שחור או לבן") שהייתה נהוגה – או שמישהו נחשב עובד וזכאי לכל ההגנות, או שהוא לא עובד ולא זכאי לשום הגנה. פסק הדין שובר את זה.

פריצת האוניברסליות של הגדרת העובד
הכוונה לשינוי החשיבה – לא כל מי שהוא "עובד" הוא עובד בכל תחום. אפשר להיות "עובד" רק למטרה מסוימת (למשל: דמי אבטלה, אבל לא פיצויי פיטורים).

 מכוח דין / מכוח חוזה
מינוי מכוח דין: אדם מקבל תפקיד לפי חוק, לא לפי הסכם אישי (למשל נבחר ציבור, או עובד ציבור בתפקיד סטטוטורי).
מינוי מכוח חוזה: אדם מקבל תפקיד או עבודה לפי הסכם אישי בינו לבין המעסיק.

מבחן מעורב
בדיקה שמורכבת מכמה מבחנים – האם האדם משתלב בארגון, האם הוא עצמאי, האם יש פיקוח ועוד. לא מספיק לבדוק מבחן אחד (למשל, מבחן ההשתלבות), אלא צריך להסתכל על התמונה הרחבה.

 פן חיובי ופן שלילי (במבחן ההשתלבות והמעורב)

  • פן חיובי: סימנים שמראים שהאדם הוא עובד (למשל, לא היה לו עסק עצמאי, היה חלק מהמועצה, קיבל הוראות וכו’).

  • פן שלילי: סימנים שמראים שהאדם אינו עובד (למשל, מינוי לפי חוק ולא לפי חוזה).

 תכלית החוק
במקום להסתכל רק על ההגדרות הטכניות, בוחנים למה נועד החוק ומה הוא בא להגן. כלומר: מי שרוצים להגן עליו – יקבל זכויות, גם אם פורמלית הוא לא "עובד" רגיל.

 מבחן התכלית
כלומר: לא די לבדוק פורמלית האם האדם עובד, אלא לבדוק למה נועד החוק המסוים (כמו דמי אבטלה) – ואם הוא משרת את התכלית של החוק, אפשר להחיל עליו את ההגנה הספציפית הזו.