חוק העיצובים, תשע”ז-2017
הגדרות
1. בחוק זה –
“אמנת פריס” – אמנה בדבר הגנת הקניין התעשייתי שנחתמה בפריס ביום י”א באדר ב’ התרמ”ג (20 במרס 1883), והתיקונים באמנה כאמור ככל שישראל חייבת בהם;
“ארגון הסחר העולמי” – ארגון הסחר העולמי שהוקם בהסכם שנחתם במרקש ביום ד’ באייר התשנ”ד (15 באפריל 1994);
“בעל עיצוב” – בעלים של עיצוב לפי הוראות סימן א’ בפרק ג’, וכן מי שהועברה לו כדין הבעלות בעיצוב;
“בקשה לרישום עיצוב” – בקשה לרישום עיצוב שהוגשה בהתאם להוראות סימן א’ לפרק ד’;
“הגורם המוסמך” – כל אחד מאלה:
(1) הרשם;
(2) עובד הרשות שהרשם אצל לו את סמכותו בהתאם להוראות סעיף 95;
“הסכם לוקרנו” – הסכם בדבר סיווג בין-לאומי של עיצובים שנחתם בלוקרנו ביום ט”ז בתשרי התשכ”ט (8 באוקטובר 1968), והתיקונים בו;
“ועדת הכלכלה” – ועדת הכלכלה של הכנסת;
“חוק הפטנטים” – חוק הפטנטים, התשכ”ז-1967;
“מדינה חברה” – מדינת האיגוד או מדינה שהיא חברה בארגון הסחר העולמי;
“מדינת האיגוד” – מדינה שהיא חברה באיגוד להגנת הקניין התעשייתי מכוח אמנת פריס, או קבוצה של מדינות האיגוד המקיימת מערכת משותפת בעבור הגשת בקשות לעיצוב, לרבות שטחים שאמנת פריס הוחלה עליהם מכוח הסמכויות שהוענקו לעניין זה באמנה כאמור;
“המועד הקובע” – המועד כמפורט להלן, לפי העניין:
(1) לעניין עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – תאריך הגשת הבקשה לרישום העיצוב לפי סעיף 20, ואם הוגשה לגבי העיצוב בקשה קודמת כמשמעותה בסעיף 21 ומתקיימים התנאים המנויים באותו סעיף – תאריך הגשת הבקשה הקודמת כמשמעותו בסעיף 21;
(2) לעניין עיצוב שלא הוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב – המועד שבו בעל העיצוב או מי מטעמו פרסם בציבור לראשונה את העיצוב או את המוצר נושא העיצוב, בישראל או מחוץ לישראל;
“מוצר” – לרבות מערכת של פריטים, אריזה, סימן גרפי (Graphic symbol), תצוגת מסך, ולמעט גופן (Typeface) ותוכנת מחשב;
“מעצב” – מי שעיצב עיצוב, ואם העיצוב עוצב בידי שני בני אדם או יותר במשותף – כולם יחד;
“מערכת של פריטים” – שני פריטים לפחות שמתקיימים לגביהם כל אלה:
(1) הם מאותו סוג;
(2) מאפייניהם החזותיים נבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים;
(3) באופן רגיל הם מוצעים למכירה יחד או מיועדים לשימוש יחד;
“משתמש מיודע” – אדם המעוניין במוצר נושא העיצוב לשם שימוש בו, המכיר מגוון של עיצובים הקיימים בתחום שאליו משתייך המוצר כאמור;
“עיצוב” – מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, המורכב ממאפיין חזותי אחד או יותר של המוצר או של חלק מהמוצר, לפי העניין, ובכלל זה מיתאר, צבע, צורה, עיטור, מרקם או החומר שממנו הם עשויים;
“עיצוב לא רשום” – עיצוב שאינו עיצוב רשום;
“עיצוב רשום” – עיצוב הרשום בפנקס;
“הפנקס” – פנקס העיצובים כמשמעותו בסעיף 102;
“פרסום בציבור” – כל אחת מהפעולות המפורטות להלן, לרבות אם בוצעה באמצעות האינטרנט:
(1) פרסום עיצוב בציבור;
(2) הפצה בציבור של מוצר נושא עיצוב;
(3) הצעה למכירה של מוצר נושא עיצוב;
“הרשות” – רשות הפטנטים שהוקמה לפי סעיף 156 לחוק הפטנטים;
“הרשם” – כל אחד מאלה:
(1) רשם העיצובים כמשמעותו בסעיף 94;
(2) מי שהתמנה לסגן רשם הפטנטים לפי סעיף 158 לחוק הפטנטים;
(3) לעניין הסמכויות המנויות בסעיפים 12(ב), 34(ב), 46 עד 48, 98 ו-99 – גם מי שהתמנה לפוסק בקניין רוחני לפי סעיף 172א(א) לחוק הפטנטים;
“שימוש עצמי” – כהגדרתו בסעיף 129 לפקודת המכס;
“השר” – שר המשפטים
עיצוב חדש
6. עיצוב ייחשב חדש אם לפני המועד הקובע לא פורסם בציבור, בישראל או מחוץ לה, עיצוב זהה לו או עיצוב שנבדל ממנו רק בפרטים שאינם מהותיים.
עיצוב בעל אופי ייחודי
7. (א) עיצוב ייחשב בעל אופי ייחודי, אם הרושם הכללי שהוא יוצר אצל משתמש מיודע שונה מהרושם הכללי שיוצר עיצוב אחר, שפורסם בציבור לפני המועד הקובע, אצל משתמש מיודע; לעניין זה יובאו בחשבון עיצובים הנוגעים לכל סוגי המוצרים.
(ב) נוסף על האמור בסעיף קטן (א), בקביעה אם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שונה כאמור באותו סעיף קטן יובא בחשבון, בין השאר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שאליו משתייך המוצר נושא העיצוב.
סייג לעניין פרסום בציבור
8. הצגת עיצוב בידי בעל העיצוב לאדם אחר לא תיחשב פרסום בציבור של העיצוב, אם האדם שהעיצוב הוצג לו הסכים, במפורש או במשתמע, שלא לגלות את העיצוב.
פרסום בציבור שאינו פוגע בכשירות להגנה כעיצוב רשום
9. פרסום בציבור של עיצוב לא יפגע בכשירות להגנה על העיצוב כעיצוב רשום לפי הוראות פרק ד’, אם נעשה במהלך 12 החודשים שקדמו למועד הקובע כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה “המועד הקובע” בידי בעל העיצוב או כתוצאה ממידע שמקורו בבעל העיצוב, בין שהמידע הושג כדין ובין שהושג שלא כדין.
מאפיין חזותי של מוצר שאינו כשיר להגנה כעיצוב
10. על אף הוראות פרק זה, אלה אינם כשירים להגנה כעיצוב רשום או כעיצוב לא רשום:
(1) מראהו של מוצר או של חלק ממוצר המוכתב אך ורק בידי פעולתו של המוצר;
(2) מראהו של מוצר או של חלק ממוצר, אם המוצר או חלק מהמוצר כאמור נועדו להתחבר למוצר אחר, להשתלב במוצר אחר או שמוצר אחר ישתלב בהם, ולשם הגשמת ייעודם כאמור יש לייצרם בדיוק בצורה ובממדים שבהם יוצרו.
הבעלים הראשון של עיצוב
11. המעצב הוא הבעלים הראשון של עיצוב, אלא אם כן נקבע אחרת בפרק זה.
העברת זכויות ומתן רישיונות
15. (א) זכויות בעיצוב ניתנות להעברה, כולן או חלקן, בהסכם או על פי דין, ורשאי בעל העיצוב לתת לגביהן רישיון ייחודי או רישיון שאינו רישיון ייחודי.
(ב) הסכם להעברת זכויות בעיצוב או למתן רישיון ייחודי לגביו טעון מסמך בכתב.
(ג) בסעיף זה –
“ניצול עיצוב” – ניצול עיצוב רשום כמשמעותו בסעיף 37 או ניצול עיצוב לא רשום כמשמעותו בסעיף 61, לפי העניין;
“רישיון ייחודי” – רישיון המעניק לבעליו זכות לניצול העיצוב, כפי שנקבע ברישיון, ומגביל את בעל העיצוב מניצול העיצוב בעצמו ומלהרשות לאחר לנצל את העיצוב כאמור.
דחיית המשך הבחינה
27. מצא הגורם המוסמך כי עיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב עלול שלא להיות כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב’ בשל קיומה של בקשה לרישום עיצוב שהוגשה במועד הקודם למועד הקובע (בסעיף זה – הבקשה הראשונה), רשאי הוא להורות כי המשך בחינת הבקשה המאוחרת יידחה עד לאחר הרישום לפי סעיף 31 של העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה הראשונה או עד לחזרת המבקש מהבקשה הראשונה לפי סעיף 24 או עד לסירוב לרישום העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה הראשונה לפי סעיף 30, והכול לפי המוקדם.
הקדמת הבחינה
28. (א) מבקש רשאי להגיש לגורם המוסמך בקשה מנומקת, בצירוף תצהיר לתמיכה בעובדות, לבחינה על-אתר של בקשה לרישום עיצוב שהגיש (בסעיף זה – בקשה לבחינה על-אתר), בשל אחד או יותר מאלה:
(1) גילו המתקדם או מצבו הרפואי של המבקש;
(2) אדם אחר החל בניצול העיצוב שבקשר אליו הוגשה הבקשה לרישום עיצוב או עיצוב השונה ממנו בפרטים שאינם מהותיים, בלא רשותו של המבקש, או שיש בסיס לחשש שהוא יעשה כן; לעניין זה, “ניצול עיצוב” – ביצוע פעולה מהפעולות המנויות בסעיף 37;
(3) חלוף הזמן מאז הוגשה הבקשה לרישום העיצוב ארוך באופן משמעותי לעומת הזמן שחלף עד לתחילת הבחינה של בקשות אחרות שהוגשו באותו מועד;
(4) נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
(ב) בקשה כאמור בסעיף קטן (א)(2) תוגש לגורם המוסמך בצירוף אישור על תשלום האגרה לפי סעיף 112(א)(5).
(ג) מצא הגורם המוסמך כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), תבוצע בחינת כשירותו של העיצוב נושא הבקשה להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב’, סמוך ככל האפשר למועד הגשת הבקשה לבחינה על-אתר; נרשם העיצוב שלגביו נעשתה בחינה כאמור בפנקס, יצוין דבר בחינתה של הבקשה בפנקס ובפרסום לפי סעיף 31.
רישום העיצוב
31. (א) נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב’, ירשום הרשם את העיצוב בפנקס ויפרסם באתר האינטרנט של הרשות את דבר הרישום כאמור, את תיאורו החזותי של העיצוב ואת שמו של בעל העיצוב, וכן ימסור לבעל העיצוב תעודה המעידה על הרישום (בסימן זה – תעודת רישום).
(ב) הרישום בפנקס יהיה לפי תת-סוגים, בהתאם להוראות שקבע השר לפי סעיף 112(א)?(1); הגורם המוסמך יקבע את הסוג ואת תת-הסוג של העיצוב בהתאם לשימוש הרגיל במוצר נושא העיצוב ותוך התחשבות בסוג ובתת-הסוג המבוקשים.
(ג) רישום עיצוב בפנקס הוא תנאי לתוקפה של ההגנה עליו כעיצוב רשום לפי פרק זה ויהיה ראיה לכאורה לתוקפו של העיצוב הרשום.
הקודם זוכה
32. הגישו שני מבקשים או יותר בקשות נפרדות לרישום של אותו עיצוב או של עיצובים הנבדלים זה מזה רק בפרטים שאינם מהותיים, יירשם העיצוב בפנקס על שמו של מי שביקש אותו קודם כדין.
זכויות בעל עיצוב רשום
37. (א) רישום של עיצוב בהתאם להוראות פרק זה מקנה לבעל העיצוב הרשום זכות בלעדית לביצוע כל אחת מהפעולות המנויות להלן, לגבי העיצוב הרשום ולגבי כל עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום, ואם המוצר נושא העיצוב הוא מערכת של פריטים – לגבי כל אחד מפריטי המערכת (בסימן זה – ניצול עיצוב רשום):
(1) ייצור, מכירה או השכרה, לרבות הצעה או העמדה למכירה או להשכרה, של מוצר נושא עיצוב רשום, והכול באופן מסחרי, הפצתו של מוצר כאמור בהיקף מסחרי או ייבואו לישראל שלא לשימוש עצמי, למעט ייבוא לישראל של מוצר כאמור שיוצר מחוץ לישראל ברשותו של בעל העיצוב או מי מטעמו;
(2) החזקת מוצר נושא עיצוב רשום למטרת ביצוע פעולה מהפעולות המנויות בפסקה (1).
(ב) בקביעה אם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו העיצוב הרשום כאמור בסעיף קטן (א), יובא בחשבון, בין השאר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים לגבי מוצרים מהתחום שאליו משתייך מצוי המוצר נושא העיצוב הרשום.
זכויות בעל עיצוב לא רשום
61. (א) לבעל עיצוב לא רשום הכשיר להגנה בהתאם להוראות פרק ב’ מוקנית הזכות הבלעדית למנוע מכל אדם לייצר, לשם שימוש מסחרי, מוצר נושא עיצוב שהוא העתקה של העיצוב, בין שההעתקה נעשית באמצעות ייצור מוצר נושא עיצוב זהה ובין שהיא נעשית באמצעות ייצור מוצר נושא עיצוב אחר היוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב (בסימן זה – ניצול עיצוב לא רשום); היה המוצר נושא העיצוב מערכת של פריטים, תחול הזכות האמורה לגבי כל אחד מפריטי המערכת.
(ב) בקביעה אם עיצוב יוצר אצל משתמש מיודע רושם כללי שאינו שונה מהרושם הכללי שיוצר אצלו המוצר נושא העיצוב כאמור בסעיף קטן (א) יובא בחשבון, בין השאר, מגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שאליו משתייך המוצר נושא העיצוב.
סימון עיצוב לא רשום
62. בעל עיצוב לא רשום הסבור כי עיצובו כשיר להגנה כעיצוב לא רשום לפי הוראות חוק זה, רשאי לסמן את המוצר נושא העיצוב באופן שקבע השר; בסימון יצוין כי מדובר בעיצוב לא רשום וכן המועד הקובע החל לגבי העיצוב.
סייג לניצול עיצוב לא רשום
63. על אף האמור בסעיף 61, הגנה על עיצוב כעיצוב לא רשום אין בה משום מתן רשות לניצול העיצוב כאמור באותו סעיף בדרך שיש בה הפרת זכויות קיימות על פי כל דין.
פיצויים בלא הוכחת נזק
75. (א) בתובענה על הפרת עיצוב, רשאי בית המשפט, על פי בקשת התובע, לפסוק לתובע, בשל כל הפרה, פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.
(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א) רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) חומרת ההפרה;
(3) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(4) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(5) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(6) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(7) תום לבו של הנתבע, בהתחשב בין השאר במגוון האפשרויות הקיים לעיצוב עיצובים ביחס למוצרים מהתחום שאליו משתייך המוצר נושא העיצוב.
(ג) לעניין סעיף זה יראו הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כהפרה אחת.
(ד) השר, באישור ועדת הכלכלה, רשאי, בצו, לשנות את הסכום הקבוע בסעיף קטן (א).
מפר תמים
78. (א) בתובענה בשל הפרת עיצוב, לא יחויב המפר בתשלום פיצויים עקב ההפרה אם לא ידע ולא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימות זכויות בעיצוב.
(ב) בלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א), חזקה כי המפר ידע שקיימות זכויות בעיצוב בהתקיים אחד מאלה:
(1) העיצוב נרשם לפי סעיף 31;
(2) לעניין עיצוב לא רשום – העיצוב סומן לפי סעיף 62 או שפורסמה בקשה לרישומו לפי סעיף 22.
אחריות נושא משרה בתאגיד
93. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירה מהעבירות המפורטות בסעיף 92 (בסעיף זה – עבירה) בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; הפר את חובתו האמורה, דינו – הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.
(ב) נעברה עבירה בידי תאגיד או עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא המשרה הפר את חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו האמורה.
(ג) בסעיף זה, “נושא משרה” – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.
