1. שלב “נפילת העיזבון” – אגד זכויות משותף
בעת פטירת המוריש: כל נכסי העיזבון (מקרקעין, מזומנים, חשבונות בנק, חפצי ערך ועצמאים וכו׳) מתרכזים כאגד זכויות בידי היורשים, אך עדיין אין ליורש X קניין קונקרטי בפריט מסוים.
“שותף אחד” שהעיזבון שלו עובר לכל היורשים במשותף, אבל עדיין אף אחד לא רשום כקונה סופי בשום נכס.
ועדת טירקל:
“נפילת הנפידה של העיזבון אינה יוצרת בעלות קונקרטית בנכס זה או אחר.”
משמעות המעבר:
ברגע שהאדם נפטר, נכסי העיזבון מוקנים ליורשים כאחוזים בערך (כל אחד זוכה בנקודה מסוימת באגד הזה),
אולם בפועל – כל נכס, למשל דירה או חשבון בנק, עודנו רשום על שם המנוח, והיורשים עדיין “בידיים משותפות” של העיזבון הכללי.
כל הכנסות העיזבון (למשל דמי שכירות, ריבית, דמי מנהל נכס) הן הכנסות של “האגד” וזה מתורגם בהן לבעלי הזכויות לפי חלקם האחסי בעיזבון.
למה צריך שלב שני?
כי עד כאן רק נקבע מי זכאי לערך הכללי של העיזבון, אך עדיין לא הוחלט “מי מקבל את הדירה” או “מי מביא הביתה את הכסף”. כדי להגיע לשם חייבים לסלק חובות (חשבונות, חובות מס, הוצאות קבורה, מזונות תלויים מן העיזבון) ולטפל במזונות הנדרשים (כפי שמפורט במחברת: חובת מזונות בן זוג, ילדים קטינים, הורים תלויים וכו’). רק אחרי שמסיימים עם כל ההתחייבויות האלו – אפשר לחלק את העיזבון ביניהם.
2. שלב “חלוקת העיזבון” – מיזוג ונכסיות קונקרטית
אחרי סילוק חובות ומזונות, נכסי העיזבון מחולקים בכלים קונקרטיים: כל יורש מקבל את החלק שלו באופן מוחשי, נפרד ומוגדר:
אם מדובר בדירה – היא נרשמת על שם היורש X או על שם שני יורשים כתנאי לשותפות.
אם מדובר בכסף מזומן – מחלקים כנ״ל חיתוך בנק או העברת יתרות לחשבונות הנפרדים של כל יורש.
אם מדובר בחפצים (כמו רהיטים, רכב, חפצי ערך), כל אחד מקבל רשום את חלקו בפועל, בין בהסכמה כתובה בין היורשים (הסכם יורשים) או בהוראת מנהל העיזבון/בית המשפט כאשר אין הסכמה.
המעבר מהמושג “אגד זכויות” ל”בעלות פרטנית” קורה ממש ברגע שמוציאים צו חלוקה או דרך הסכם יורשים שמאושר על־ידי הרשם לענייני ירושה.
כלומר:
השלב הראשון הוא “כספים ונכסים בכללותם שייכים ליורשים יחד” – כרגע עוד לא רשום שבעל X הוא בעל הנכס.
השלב השני – “עכשיו כל אחד ייקבל נכס/כסף/רישום רשמי לפסק חלקו” – כאן ייראה לכל ישׂר.
למה זה חשוב?
עד לשלב החלוקה, העובדה ש”אגד הזכויות” משותף עלולה לאפשר לילד, בן־זוג או יורש אחר לקבל הכנסות מן העיזבון (למשל דמי שכירות) לפי חלקו, אבל אינו מאפשר לו למכור/למסור/להעביר נכס ספציפי, ללא הסכמת יתר היורשים או צו בית המשפט.
ברגע שמבצעים חלוקה מוחלטת, כל נכס עובר רשמית על שם היורש שלו – ואז ניתן לנהל אותו בכפוף לדרכי הקניין הרגילים (למכור, לשעבד, לתת במתנה וכדומה).
עקרונות כלליים:
סעיף 1 – מהי ירושה?
כשאדם נפטר – עזבונו (הרכוש שלו) עובר ליורשים.
סעיף 2 – מי יורש?
הירושה נעשית לפי החוק (ירושה על פי דין), אלא אם יש צוואה – ואז הצוואה גוברת.
כשרות ופסלות לרשת:
סעיף 3 – מי כשר לרשת?
כל מי שהיה חי בעת פטירת המוריש.
גם עובר שנולד עד 300 יום אחרי הפטירה נחשב כיורש.
אין הבדל אם ההורים נשואים או לא – הילד כשר לרשת.
סעיף 4 – תאגידים יכולים לרשת?
כן – אם הם רשאים להחזיק בנכסים ביום הפטירה או בתוך שנה ממועד צו קיום הצוואה.
סעיף 5 – מי פסול לרשת?
מי שגרם במתכוון או באדישות למות המוריש.
מי שהשמיד/זייף צוואה.
חריגים:
אם המוריש סלח לו – כשר לרשת.
בית המשפט יכול להחליט לא לפסול – לפי נסיבות או רצון המוריש.
גם מי שהרג אבל פעל מתוך הגנה עצמית – לא ייפסל.
הסתלקות מהירושה:
סעיף 6 – יורש יכול לוותר על חלקו?
כן, אם עדיין לא חולק העיזבון.
הוא יכול להסתלק חלקית או לגמרי – רק לטובת בן זוג, ילד או אח של המוריש.
קטין או פסול דין – צריכים אישור של בית המשפט.
הסתלקות על תנאי – בטלה.
סעיף 6א – חריג (מלחמת חרבות ברזל):
יורשים של חללים (חיילים, שוטרים, אזרחים) יכולים להסתלק גם לטובת בן זוג לשעבר, ילד חורג, או בן משפחה מורחב, אם הפטירה קרתה בגלל פעולות איבה/מלחמה.
עסקאות בזכות הירושה:
סעיף 7 – מותר למכור חלק בירושה?
כן – יורש יכול למכור, לשעבד או להעביר את חלקו לפני חלוקה.
קטין או פסול דין – רק באישור בית משפט.
אם מכרת – לא תוכל להסתלק.
אי אפשר למכור נכס ספציפי לפני החלוקה.
סעיף 8 – אין עסקאות בירושה עתידית!
אי אפשר לעשות הסכם על ירושה של אדם שעדיין חי – בטל.
מתנה שמיועדת אחרי מוות – תופסת רק אם נכתבה בצוואה.
צוואות הדדיות:
סעיף 8א – מהי צוואה הדדית?
שני בני זוג עורכים צוואות מתוך הסתמכות הדדית.
אם אחד מהם רוצה לבטל – יש כללים:
אם שניהם בחיים – צריך להודיע בכתב, ושתי הצוואות מתבטלות.
אם אחד נפטר – צריך לוותר על הירושה מהצוואה או להחזיר אותה.
אי אפשר לשלול לגמרי את האפשרות לבטל בחיים – תנאי כזה בטל.
מקרה של שניים שמתו יחד:
סעיף 9 – מי ירש אם לא יודעים מי מת קודם?
אם אחד בטוח יורש (יורש ודאי) – הוא עדיף.
אם שניים בספק – בן זוג/קרוב עדיף.
אם באותה דרגה – לפי כללי ירושה רגילים.
סעיף 9א – חריג (חרבות ברזל):
אם בני משפחה נהרגו יחד בפעולות מלחמה – רואים אותם כאילו אי אפשר לדעת מי מת קודם.
בית המשפט יכול:
לאשר חלוקה אחרת אם יש הסכמה.
לקבוע חלוקה לפי נסיבות מיוחדות או רצון המוריש.
(1) בן-זוג
– כאשר אדם נפטר, הבן/בת זוג שלו הוא יורש “דרגה א’” לפי סעיף 10(1).
– כלומר, אם (המנוח) הותיר אחריו בן/בת זוג שנשאר/ה בחיים, בן/בת הזוג “מתנשאים” על יתר הענפים – מקבל/ת חלק ראשון בכל מקרה (לצד הענפים האחרים, אם ישנם).
(2) פרנטלה ראשונה (P1): צאצאי המוריש וענפיהם
– החוק קובע באופן חד־משמעי שילדי המוריש הם היורשים הראשונים (ענף I).
– אם כל ילדיו של המנוח נפטרו, נכדיו (צאצאי אותם הילדים) באים במקומם – זהו עיקרון הייצוג (חליפוּת – אם יורש בענף I אינו בחיים, צאצאיו “מחליפים” אותו בענף I).
– דהיינו, כל צאצאי המנוח (דור אחר דור) נמנים יחדיו בפרנטלה הראשונה (P1), ולא מטפסים ל”פרנטלה שנייה” כל עוד יש מישהו מן הענף הזה בחיים.
אם הבן נפטר ונותר לו בן, הבן הזה (הנכד) יירש במקומי ברוטציה ענפית (ייצוג).
(3) פרנטלה שנייה (P2): הורי המוריש וענפיהם
– אם לצאצאי המנוח (ענף P1) אין כלל נציגים (למשל, המנוח לא הותיר ילדים, נכדים וכיו״ב) – עוברים להורים (ענף P2).
– אם שניהם (אבא ואמא) בחיים, הם יקבלו חלקים שווים.
– אם הורה אחד נפטר קודם לכן, חלקו עובר לצאצאיו (האחים והאחיות של המנוח), באמצעות מנגנון הייצוג בענף P2 (האחים חַבִּירִים שלו).
(4) פרנטלה שלישית (P3): סבי/סבתא וענפיהם
– אם ענף P1 (ילדים & נכדים) ריק, וענף P2 (הורים & אחים) גם ריק – עוברים להורי ההורים (ענף P3).
– כלומר, הסבים והסבות של המנוח, ואם גם הם נפטרו, נכדיהם (דודים, דודות של המנוח) “מייצגים” אותם בענף P3.
– כך ממשיך החוק, אט–אט, כלפי מעלה בשושלת המשפחתית, עד שבסופו של דבר יימצא לפחות יורש אחד בענף כלשהו.
(5) העדר יורשים במשפחה
– אם בכלל אין קרוב משפחה משתי הזרועות (ענפי P1–P3) – המדינה היא היורשת (מאחר ואין יורשים לפי סעיף 10 כלל).
2. עיקרון הייצוג (חליפוּת) בתוך כל ענף
בשיטת הפרנטלות, יורש בענף מסוים תופס את מקומו של בן משפחה קרוב שנפטר. זהו עקרון הייצוג:
אם ילד של המנוח היה אמור לירש אך נפטר קודם למוריש, אז – הילדים של אותו ילוד (כלומר, נכדי המנוח) יקבלו במקומו את חלקו. אם גם הם אינם, מחליפים את חלקם ב”דור” הבא, וכן הלאה.
כך מובטחת “פירמידת ייצוג” לאורך כל קווי השושלת:
בענף P1: אם “בן” של המנוח נפטר, נכדיו יוצאים לייצגו.
בענף P2: אם “אבא” של המנוח נפטר לפני כן, אחיו של המנוח (או עוד נציגים מדור זה) מייצגים אותו.
בענף P3: חולף אותו “סבא” והיורשים בדור שלו (למשל, הדודים של המנוח) באים במקומו, וכן הלאה.
ללא ייצוג: אם אין כלל יורשים בעץ היורשים של ענף מסוים, פשוט עוברים אליו בענף הבא (ולא נדרש ייצוג).
3. כלל “צאצאים קודם להורים” (סעיף 12)
ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו ” מסכמת בפשטות את אחת הנימוקים העיקריים מדוע חוק הירושה לא בחר בשיטת דרגות (גרדואלית), אלא בשיטת הפרנטלות:
לפיו, גם אם הורה של המנוח קרוב לו במונחי “דרגה” (דור אחד), הילד של המנוח הוא ענף P1 (התורשה עוברת ישר לצאצאיו), בעוד שההורה הוא בענף P2 – ולכן זה שייך לעיקרון:
“ילדים—(ענף ראשון) קודמים להורים (ענף שני); הורים (ענף שני) קודמים לסבים (ענף שלישי)….”
בן הזוג
הצאצאים (ילדים, נכדים, נינים) – כולם בענף P1
הורי המוריש (וצאצאיהם) – בענף P2
הורי הוריו של המוריש – בענף P3
אין יורשים נוספים (ואז המדינה).
4. חשיבות שיטת הפרנטלות
הכי משקפת את רצון המצווה המשוער
– ברוב המקרים, אדם מעדיף שילדיו יירשו אותו לפני הוריו, גם אם ההורים קרובים ביולוגית במידה דומה.
איסוף “ענף מלא”
– הדור הבא (נכדים, אחיין) ממשיך לקבל ייצוג בענף עוד לפני שההורים (דוד/דודה) ייכנסו כדמוקלקות.
בטיחות משפטית
– כשיש פורמט “ענפי” ברור, קל לאתר את היורשים החוקיים ולהימנע ממחלוקות מורכבות לגבי מיזוג דרגות קרבה.
הגינות בזכות זקנה/דור צעיר
– בני אותו ענף (כולל צאצאים מכל נישואין) מתחלקים שווה בשווה בין חלקם, ללא הבדל בין ביולוגי, אומץ או סטטוס משפחתי.
עיקרון המעלות (דרגות קרבה):
במקום “ענפים”, מחשבים לכל יורש “דרגה” של קרבה גנטית (מספר “מעלות” עד למנוח) בישראל עורכים את מספר הדורות שמפרידים בינם לבין המנוח:
יורש בדרגה 1: ילד/בן־זוג/הורה (דור אחד מהירש).
יורש בדרגה 2: נכד/אח/בן של אח (שני דורות מהירש), וכן הלאה.
הירושה מתחלקת קודם כל בין כל המועמדים הנמצאים בדרגה המינימלית (הקטנה ביותר). כל מי בדרגה הקרובה ביותר יירש שווה בשווה, גם אם יש לו קרובי “ענף ישיר” שטרם נפטרו.
אין ייצוג:
אם יורש פוטנציאלי חי ונמצא בדרגה הקרובה ביותר, ילדיו לא באים במקומו אם הוא ית במועד אחר. פשוט לא מכניסים אותם, כי הם בדרגה רחוקה יותר.
בעקרון הפרנטלות: ירושה לפי ענפים – קודם כל הילדים (ענף P1). אם אין ילדים, עוברים להורים (ענף P2). ייצוג (חליפוּת) מאפשר לילדי יורש שמתו לשאת את חלקו.
בעקרון הגרדוליות: ירושה לפי דרגות קרבה גנטית – דרגה 1 לפני דרגה 2, בלי מנגנון ייצוג כזה. מי שקרוב ביותר (אב או בן, שני אנשים בדרגה 1) יקבל שווה בשווה, ויורשים בדרגה רחוקה יותר (נכדים) ייחסמו כל עוד יש מי שקרוב יותר חי.
מה זה ״קרובי חיתון״ בהקשר ירושה?
קרובי חיתון הם קרובי משפחה שהקשר ביניהם לנפטר הוא לא קשר דם (ביולוגי), אלא דרך נישואין בלבד – לדוג׳ חתן/כלה של ילד/ה של הנפטר, חמות/חם, גיסה וכו׳.
האם קרובי חיתון יורשים בישראל?
העיקרון המרכזי בדיני הירושה בישראל (חוק הירושה, תשכ״ה-1965) הוא שקרוב משפחה יורש את המוריש רק אם קיים ביניהם קשר דם או אימוץ, ולא קשר חיתון בלבד.
קרובי חיתון אינם יורשים לפי הדין – כלומר: אדם אינו יורש את גיסו, חמיו, חמותו, חתנו, כלתו וכד׳.
חריג: אם המנוח ערך צוואה לטובת קרוב חיתון – והוא צויין בה במפורש – אז אותו קרוב יקבל את חלקו לפי הצוואה (אך לא מתוקף קרבה משפחתית בדין).
אילו קרובי משפחה כן יורשים?
החוק מגדיר שלוש דרגות קרבה (פרנטלות), והן כוללות רק קשרי דם או אימוץ:
ילדי המוריש וצאצאיהם
הוריו של המוריש וצאצאיהם (אחים, אחיינים)
הורי הוריו וצאצאיהם (דודים, בני דודים)
בן/בת זוג נחשב כ״יורש״ לפי הגדרה מיוחדת (לא כקרוב דם, אלא כבעל זכות סטטוטורית).
קרובי חיתון לא יורשים לפי חוק הירושה.
רק קרוב דם, מאומץ או בן זוג – יורש אוטומטית בהיעדר צוואה.
אם רוצים שקרוב חיתון יקבל חלק מהירושה, צריך לציין אותו מפורשות בצוואה.
בסיס הזכויות (סעיף 10):
בן/בת הזוג של המוריש זכאי/ת לירושה מנכסיו, לצד קרובי הדם (ילדים, הורים, צאצאים).
היקף הירושה – סעיף 11:
(א) בהיעדר צוואה, בן/בת הזוג זכאי/ת לנטילת מיטלטליו של המוריש (כולל רכב נוסעים, אם היה ברשות משק הבית המשותף) ולכל יתרת העיזבון לפי כללים אלה:
(1) אם המנוח השאיר צאצאים (או הורים להם), בן/בת הזוג מקבל/ת חצי מן העזבון.
(2) אם המנוח לא השאיר צאצאים ולא הורים, אך השאיר אחים (או אחים להם צאצאים), בן/בת הזוג מקבל/ת שני שליש מן העיזבון, והאחים (או אחייניו) מתחלקים בשליש הנותר.
(3) אם אין למנוח צאצאים, הורים, אחים או אחיינים, בן/בת הזוג יורש/ת את כל העיזבון.
חובת חלוקת מיטלטלין ומכונית (סעיף 11(א)):
בן/בת הזוג נטול/ה ממיטלטליו של המוריש (כולל רכב נוסעים), וכן משאר העיזבון, לפני חלוקת השאר בין היורשים האחרים.
מעין צוואה – ידועים בציבור
סעיף 55 לחוק הירושה עוסק בזכויות ירושה של בני זוג שאינם נשואים זה לזה, אך חיו יחד כמשק בית משותף (מה שמכונה ״ידועים בציבור״):
אם בני זוג חיים יחד כמו משפחה (משק בית משותף), למרות שאינם נשואים זה לזה, ואחד מהם נפטר –
אם אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר בזמן הפטירה –
רואים את בן הזוג שנותר בחיים כאילו היה נשוי למוריש לעניין הירושה!
כלומר, בן הזוג שנותר בחיים מקבל בירושה מהנפטר את מה שהיה מקבל אילו היו נשואים לפי הדין.
סייג: כל זה כל עוד אין הוראה אחרת (למשל, בצוואה שהשאיר המוריש, או אם יש הוראה אחרת בחוק).
משמעות עיקרית:
החוק נותן לידועים בציבור כמעט את אותן זכויות ירושה שיש לבני זוג נשואים, כל עוד הם עמדו בתנאים (משק בית משותף, לא נשואים לאחרים).
מזונות מן העיזבון (סעיף 55):
בן/בת הזוג, ילדיו או הוריו של המנוח (התלויים בו לפרנסתם) זכאים לתבוע מזונות מהעזבון עד שיישלמו חובות המנוח. חלקם בחישוב המזונות יתבסס על צורכי התלויים ובמידת העיזבון.
מניעת כפילות הטבות (סעיף 148, חוק יחסי ממון):
זכויות בן/בת הזוג על פי חוק הירושה אינן פוגעות בזכויותיהם הנובעות מקשר אישי (כתובה, הסכם ממון). עם זאת, אם הגמול או התמורה כבר ניתנו במסגרת יחסי ממון, חלק זה לא יתווסף פעם נוספת מן העיזבון.
סעיף 8 לחוק הירושה
(א) “הסכם בדבר ירושתו של אדם ויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.”
• כל הסכמה שקובעת מי יורש אותו אדם או מוותר על חלקו בעיזבון, אם נעשתה לפני מותו, בטלה מעיקר הדין.
• מסמך כזה אין לו תוקף משפטי לצורך קביעת מי יקבל את רכושו לאחר הפטירה.
(ב) “מתנה שאדם נותן על מנת שתקנה למקבל רק לאחר מות הנותן, אינה בת־תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.”
• כל הסכם שבו אדם מעביר תמורה (כסף, נכס או כל זכות אחרת) לירושתו-אך משאיר את המימוש (הקניין) לרגע שאחרי מותו- בטל גם הוא אם לא נכלל בצוואה חוקית.
• לכן “הבטחת ירושה” או “העברת בעלות מדומה” אמורה להיעשות רק באמצעות צוואה, אחרת אינה תקפה.
מה הדין לגבי הסכם ממון?
מקום שאלת הדיון היא: האם הסכם ממון בין בני זוג יכול לשנות את חלוקת הירושה או רק את אופן המימוש (החלוקה) בין היורשים?
– שיקול בדיקה: חופש החוזים (יכולת בני הזוג להסדיר את רכושם) מול הוראות בטלות הסכם בעניין ירושה.
הבחנה עיקרית: “הסכם על הירושה” מול “הסכם על חלוקת העיזבון”
(1) “הסכם על הירושה” (כלומר, מי יקבל מהיורש ומהו חלקו בעיזבון) → בהתאם לסעיף 8(א), בטל.
– כל הסכמה של בני זוג שאומרת “בתום חייו של אחד, כל רכושו יעבור לבן/בת הזוג” תהיה בטלה, אם היא נעשתה לפני מותו.
(2) “הסכם על חלוקת העיזבון” (כלומר, הסכם לאחר מות המוריש: איך ימכרו הנכסים, מי ישלם ומה יוקצה לכל יורש) → תקף.
– הדין מבחין בין חלוקת “מעמד היורש” לבין “איך מחלקים בפועל את העיזבון” • סעיף 8 מבטל רק הסכם על זכאות ירושה עצמה, אך לא את ההסכמה ש” במקום מכירת בית, כל הילדים יקבלו חלק שווה בכסף וכד׳”.
דין הסכם ממון על הירושה בפסיקה (בע”מ 20/1811 פלוני ו־פלונית נ’ פלונית, 2021)
בית המשפט קבע בפירוש:
• “הסכם כללי בין בני זוג על העברת כל רכוש המנוח לבן הזוג – בטל אם נעשה לפני מותו (סעיף 8(א)).”
• כל עוד הסכם הממון קובע מיהו היורש (‘בן הזוג יקבל את כל הנכסים אחרי מות נפטר’), הסכם כזה לא יוגש לתוקף.
עם זאת:
• “כל ‘הסכם על חלוקת העיזבון’ (למשל: ‘אם יורש X ימות, נכס יימכר, הכסף יחולק Y-Y-Y’) תקף.”
מסקנה מעשית: אם בני זוג מעוניינים לוודא שבן/בת הזוג יקבלו חלק מסוים מהעזבון, עליהם לעשות זאת באמצעות צוואה מתאימה – “, כדי לעקוף הוראת בטלות סעיף 8 — ולא באמצעות הסכם ממון ” • במקביל, יוכלו להסכים על “אופן חלוקה” שרק יתרחש בסיוע מנהל העיזבון או צו בית משפט אחרי מות המוריש, והוא יהיה תקף.
זכאות למדור (סעיף 115(א))
א. מתייחסת ל־“דירת המגורִים” שבה המוריש היה בעלים וגר בה ערב מותו.
ב. זכאים להמשיך לגור בה כל עוד הליך החלוקה לא הסתיים, רק:
(1) בן/בת הזוג של המוריש שגרו עמו בדירה ערב מותו;
(2) ילדיו של המוריש שגרו עמו בדירה ערב מותו;
(3) הוריו של המוריש שגרו עמו בדירה ערב מותו.
ג. חלוקת הדירה בין היורשים (או השארים בה) תיעשה רק לאחר מותו, אך אלה שהיו גרים בה זכאים להישאר לגור בה עד חלוקה ממשית.
ד. דמי השכירות, וגם משך ההמתנה לחלוקה ותנאי מדור האפשרי, יימסרו לפי הסכם בכתב שיבוא להתקבל בין:
(i) כל אחד מאלה שגרו בדירה ערב מותו, ו–
(ii) יתר היורשים (שאינם גרים שם).
ה. אם לא יסתיים הסכם בפרק זמן סביר (או שלא יוסכם דבר), בית המשפט יכריע בגובה דמי השכירות ובתנאים נוספים הדרושים לשם המשך המגורים, לפי בקשת היורשים האמורים.
הגבלות למי ממשיך לגור ובאילו חלקים (סעיף 115(ב))
א. בית המשפט רשאי, לפי בקשת היורשים שנסקרו בסעיף 115(א):
(1) לייצר רשימת “זכאים מדור” מצומצמת: רק אלה שאין להם דירה אחרת למגוריהם.
(2) לקבוע כי השארים בדירה יוכלו לגור רק בחלק מן הדירה — בתנאי שהם ישאירו משותפים את המטבח וחדרי השירות (אם ישנם).
ב. במילים אחרות:
– אם יש למוריש יותר מצאצא או יותר ממי שגר עמו, בית המשפט יכול להגביל את המגורים בחלק יחסי של הדירה, בעוד יתר השטח ייפתח לחלוקה או לאחרים.
– אם מישהו מבני הזכאים למדור אינו זקוק עוד למגורים (או שיש לו דירה חלופית), בית המשפט עשוי להוציאו מרשימת המדור ולשחרר חלקו לטובת השאר.
יישום הוראות סעיפים 115(א)–(ב) גם מבחינת חוזה שכירות (סעיף 115(ג))
א. אם המוריש שכר את הדירה (יזם חוזה שכירות לתקופה שלא עולה על 25 שנים) וגר בה ערב מותו, זכות השכירות לא תיפסק אוטומטית עם מותו; גם אם החוזה היה קובע שבמקרה של מוות הדייר יעזוב, הוראה זו תבוטל על פי חוק הירושה.
ב. בית המשפט יבחן על אילו תנאים ניתן יהיה להמשיך בגור בדירה השכורה (דמי שכירות ומועד חלוקה), וכך ינהג כלשון סעיפים 115(א)–(ב).
ג. פירוש הדבר: כל חוזה שכירות של עד 25 שנים “מעוגן” בסעיף 115, ולכן לא ייפגע במותו של המוריש: נשארו זכאים מדור גם לפי תנאי החוזה, אך דמי השכירות וכל שינוי אחר יתוקנו לפי הוראות סעיף 115(א)–(ב).
דירה אשר שכר המוריש לתקופה קצרה יותר (סעיף 115(ד))
א. אם המנוח שכר דירה לתקופה קצרה יותר ערב מותו, וזכות השכירות לא ניתנת להורדה בקביעת חוזה ההשכרה (לדוגמה: אירוע שבו השוכר נפטר והחוזה קובע שהזכות נוצרת ליורש), אז:
(1) בן/בת הזוג של המוריש;
(2) ילדיו של המוריש (שגרו עמו בדירה ערב מותו);
(3) הוריו של המוריש (אם גם הם גרו עמו בדירה ערב מותו)
– כולם יורשים את זכות השכירות בחוזה (וקיימת העדפתם על־פי חוקי הגנת הדייר).
ב. במילים אחרות: אם החוזה המקורי לא מבטל את זכות השכירות במות השוכר, חלק זה של העיזבון אינו יכול “לדל” (להיכחד), אלא עובר לחלקם של בני הזוג, הילדים וההורים שקיימו את מגורי המשותף.
סיועי נוסח בפסיקה ומשפט העברי
א. בספרות ובפסיקה: ההוראה בחוק הירושה על “בטלות הוראות חוזה השכירות” (סעיף 115(ג)) היא מחייבת, וזו חלופה לחוק הגנת הדייר שנוקט בזכויות הדייר להשתרע מעיזבונו.
ב. משפט העברי: כן קיימת זכות “מדור” לאלמנה מכוח חובת המזונות, ללא תשלום, עד להגשמת תנאי כתובה – אך זו אינה קשורה ישירות לסעיף 115, אלא ליישום מסורתי של “מזונות מן העיזבון”.
סעיף 56 לחוק הירושה – הזכאים למזונות
בן/בת הזוג, ילדים והורים של המוריש זכאים למזונות מן העיזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על-פי דין ובין בצוואה.
סעיף 57 – הגדרות זכאות למזונות
(א) בן/בת זוג של המוריש
(1) כל זמן שהאלמנתו (בן/בת הזוג) הוא/היא זכאים לקבל מזונות חד־פעמיים או קצבה מהעזבון, אם נראה לבית המשפט שיש “נזקין לענייני לב” לילדי המוריש.
(2) כל עוד המוריש טרם מלאו לילדיו 18 שנים, כל ילד זקן, ילד שהוא “חולה נפש” או “חולה גוף” זכאי למזונות מוגבלות של “מלגת התפתחות”, לפי “חוק הסעד לטיפול באנשים עם מוגבלות שכלית־התפתחותית” (תשל”ט–1969).
(3) ילד בוגר של המוריש, אם הורה שלו נפטר זכאי אף הוא למזונות עד גיל 23.
(4) הורי המוריש זכאים למזונות אם הובהר לבית המשפט ערב מות המוריש שהם אינם נשואים זה לזה ולאדם אחר, וכי הם נשארו תלויים בעיזבון כאילו המנוח היה בחיים.
(ב) בן/בת זוג של יורש (הורה-לבן) שבן/בת הזוג של המוריש נפטר לפני המוריש – אינם זכאים למזונות מן העיזבון.
(ג) “איש ואשה החיים במשק בית משותף, אך אינם נשואים זה לזה”
מי שגר עמו כבן זוג ונפטר לפני המוריש, – זכאי־חיים לא לקבל מזונות מן העיזבון, מאחר שאינו זכאי הירושה.
(ד) ילד שנולד לאחר מות המוריש
כל עוד הילד “ולידתו נכונה” – זכאי למזונות אם המוריש השאיר הוראה בכתב לפני מותו או אם הורה הילד העיד שלפני מותו המוריש דאג לכך, ואין הורים אפשריים אחרים לשלם לו.
חוק הירושה, תשכ”ה-1965עסקאות בירושה עתידה
8. (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים.
(ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה.
יורשים מבני המשפחה
10. יורשים על פי דין הם:
(1) מי שהיה במות המוריש בן-זוגו;
(2) ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם (בחוק זה – קרובי המוריש);
זכויות הירושה שלהם יהיו לפי האמור בפרק זה.
זכות הירושה של בן-זוג
11. (א) בן-זוגו של המוריש נוטל את המיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים, לפי המקובל ולפי הנסיבות, למשק הבית המשותף, ונוטל משאר העזבון –
(1) אם הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
(2) אם הניח המוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים, ובלבד שאם ערב מותו של המוריש היה בן הזוג נשוי לו שלוש שנים או יותר וגר עמו אותה שעה בדירה הכלולה, כולה או חלקה, בעזבון, יטול בן-הזוג את כל חלקו של המוריש בדירה האמורה, ושני שלישים מהנותר משאר העזבון.
(ב) אם לא הניח המוריש קרוב מן המנויים בסעיף קטן (א), יורש בן הזוג את העזבון כולו.
(ג) המגיע לבן-זוג על פי עילה הנובעת מקשר האישות, ובכלל זה מה שאשה מקבלת על פי כתובה, ינוכה מחלקו בעזבון; הוראה זו לא תחול על מה שמגיע לבן זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק, ואינה באה לפגוע בזכותו של בן-זוג לקבל מן העזבון מה שהמוריש קיבל לרגל הנישואין על מנת להחזירו כשיפקעו.
סדר העדיפות בין קרובי המוריש
12. ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.
מעין צוואה
55. איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש.
הזכות למזונות
56. הניח המוריש בן-זוג, ילדים או הורים והם זקוקים למזונות, זכאים הם למזונות מן העזבון לפי הוראות פרק זה, בין בירושה על פי דין ובין בירושה על פי צוואה.
גדרי הזכות למזונות
57. (א) הזכות למזונות היא –
(1) לבן-זוגו של המוריש – כל זמן אלמנותו, אולם רשאי בית המשפט לתת מענק חד-פעמי לאלמנת המוריש הנישאת שנית אם נראה לבית המשפט לעשות כן בנסיבות הענין ובשים לב לזכויות ילדי המוריש;
(2) לילדי המוריש – עד גיל 18, לילד נכה – כל זמן נכותו, לילד שהוא חולה נפש – כל עוד הוא חולה נפש, ולילד עם מוגבלות שכלית-התפתחותית – כמשמעותו בחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית), תשכ”ט-1969;
(3) לילד בגיר של המוריש שבית המשפט ראה לפי הנסיבות שמן הראוי לקבוע לו מזונות – עד גיל 23;
(4) להורי המוריש שהדאגה לפרנסתם היתה עליו ערב מותו – כל ימי חייהם.
(ב) בן-זוג שערב מות המוריש נשללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מעזבונו.
(ג) איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, זכאי הנשאר בחיים למזונות מן העזבון כאילו היו נשואים זה לזה.
(ד) ילד, לענין מזונות – לרבות ילד שנולד אחרי מות המוריש, ילד שלא מנישואין, ילד מאומץ, וכן נכד של המוריש שנתייתם לפני מות המוריש או שהדאגה לפרנסתו היתה על המוריש ערב מותו ואין הוריו יכולים לספק לו מזונותיו.
דירת המגורים
115. (א) דירה שהמוריש היה ערב מותו בעלה וגר בה, רשאים בן-זוגו, ילדיו והוריו שהיו גרים בה אותה שעה עם המוריש, להוסיף ולגור בה כשוכרי היורשים שבחלקם נפלה הדירה; דמי השכירות, תקופתה ותנאיה ייקבעו בהסכם בין הנשארים בדירה לבין אותם היורשים, ובאין הסכם ביניהם – על-ידי בית המשפט.
(ב) בית המשפט רשאי לקבוע, לפי בקשת היורשים האמורים:
(1) שיוסיפו לגור בדירה רק אלה שאין להם דירה אחרת למגורים;
(2) שהנשארים בדירה יוסיפו לגור רק בחלק מן הדירה, ובלבד שחלק זה יכלול את המטבח וחדרי-השירות, אם ישנם.
(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו גם על דירה ששכר המוריש לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים וגר בה ערב מותו והשכירות לא נתבטלה במותו; והוא, על אף האמור לענין זה בחוזה השכירות.
(ד) דירה שהמוריש שכר לתקופה קצרה יותר וגר בה ערב מותו, זכות השכירות בה על פי חוזה שאינה מתבטלת במות המוריש ואינה זכות לפי חוקי הגנת הדייר, תימסר לבן-זוגו, לילדיו ולהוריו שהיו גרים באותה דירה עם המוריש ערב מותו.
שמירת דיני משפחה
148. חוק זה אינו בא לפגוע ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות הנובעות מקשר האישות; אולם על זכויות ירושה ועל זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק זה.
אגד זכויות (נפילת העיזבון)
מושג: עם פטירת המוריש, כל הנכסים שלו הופכים ל”אגד זכויות” משותף של כל היורשים, בלי קניין אישי בנכס מסוים עד לחלוקה.
נימוק: סטודנטים נוטים להתבלבל בין “זכות בירושה” לבין בעלות קונקרטית בנכס.
חלוקת העיזבון
מושג: שלב בו מחלקים בפועל את הנכסים והכספים לכל יורש באופן אישי ומוגדר.
נימוק: לפעמים חושבים שכבר עם הפטירה אפשר לקבל דירה/כסף, ולא מבינים את שלב הביניים של סילוק חובות וכו’.
פרנטלה
מושג: “ענף ירושה” – קבוצות יורשים לפי שושלת משפחתית (ילדים, הורים, סבים).
נימוק: מתבלבלים בין דרגות קרבה (גרדואלית) לבין ענפים (פרנטלה), בעיקר בפתרון מקרים.
ייצוג (חליפוּת)
מושג: עקרון שלפיו צאצאים של יורש שנפטר נכנסים בנעליו לירושה.
נימוק: קל להתבלבל – האם הנכד יורש אוטומטית? רק אם בנו של המוריש (ההורה) לא בחיים.
שיטת הפרנטלות (שיטת הענפים)
מושג: ירושה מתחלקת קודם כל בין כל היורשים בענף הקרוב (P1), אם אין – עוברים לענף הבא.
נימוק: לעיתים מבלבלים עם שיטת דרגות הקרבה – חשוב לזכור את עקרון “הענפים” ולא רק “כמה דורות”.
שיטת הדרגות (גרדואלית)
מושג: שיטה לפיה מחלקים לפי מידת הקרבה (כמה דורות מהמנוח), לא בענפים.
נימוק: חשוב לדעת למה החוק הישראלי בחר בענפים, ולא בדרגות.
בן/בת זוג כיורש/ת
מושג: בן/בת הזוג תמיד יורש/ת (חלק), יחד עם הענפים האחרים, לפי כללים מיוחדים.
נימוק: יש בלבול מה מקבלים בן/בת זוג – האם תמיד הכל? לא, זה תלוי במי עוד יש בענפים.
עקרון “ילדים קודמים להורים”
מושג: תמיד קודם בודקים אם יש ילדים (P1) לפני שמסתכלים על הורים (P2) וסבים (P3).
נימוק: יש שנוטים לחשוב שאם הורה חי – הוא יורש יחד עם הילד, ולא מבינים את סדר העדיפות.
סעיף 8 – הסכם בדבר ירושה
מושג: כל הסכם בין חיים על חלוקת ירושה – בטל; ירושה חייבת להיקבע בצוואה או לפי דין.
נימוק: הרבה טועים וחושבים שאפשר “להבטיח ירושה” בחיים, אבל זה חסר תוקף.
מדור (סעיף 115)
מושג: הזכות של בן/בת זוג, ילדיו או הוריו של המנוח להמשיך להתגורר בדירה עד לחלוקה סופית של העיזבון.
נימוק: מושג מבלבל, כי חושבים שמדובר רק בזכות רכושית, אבל זו זכות מגורים בפועל.
מזונות מהעזבון
מושג: תלויים במנוח (בן/בת זוג, ילדים, הורים) יכולים לתבוע מזונות מהעזבון עד החלוקה.
נימוק: הרבה לא יודעים שמלבד הירושה הרגילה, יש אפשרות לדרוש מזונות (ולפעמים זה קודם לחלוקה).
ויתור על ירושה
מושג: אפשרות ליורש להסתלק מהירושה, אבל זה חייב להיות רק אחרי הפטירה (ולא בהסכם מראש).
נימוק: בלבול נפוץ – חושבים שאפשר לוותר בחיים, אבל לפי החוק – רק אחרי מות המוריש.
נכסי מלוג ונכסי אין ברזל
מושג: הבחנה בין סוגי נכסים בכתובה ובירושה (בעיקר במסורת הדתית), לא תמיד רלוונטי אוטומטית לפי דין.
נימוק: מבלבל בבחינה בין הדין הדתי לדין האזרחי.
