• עקרון מרכזי: חוזה עבודה הוא חוזה ככל חוזה, ולכן כל שינוי בו דורש הסכמה הדדית.
• התמקדות בגישה זו היא על האופי הדינמי של חוזה העבודה, המתפתח במהלך מערכת היחסים, אך עדיין מחייב הסכמה בין הצדדים לשינויים.
• מילפלדר: חוזה עבודה משנים רק בהסכמה, תוך הבנה שפרטים רבים נקבעו לאורך חיי החוזה.
• חוזי עבודה נחשבים חוזי יחס, שמשמעותם יחסים מתמשכים הכוללים התאמות לאורך הזמן.
• עקרון מרכזי: המעסיק מחזיק בזכות קניינית לפררוגטיבה ניהולית, ולכן יש לו סמכות לשנות את תנאי החוזה באופן חד-צדדי.
• גישה זו רואה את מקום העבודה כקניינו של המעסיק, שמעניק לו "שרירות בעלים" בקבלת החלטות ניהוליות.
• גנני: המעסיק רשאי לשנות את תנאי העבודה, גם אם העובד לא מסכים, כל עוד השינוי אינו נוגד את החוק.
• חוזים: שינויים דורשים הסכמה, שכן אין סמכות לבצע פעולה חד-צדדית ללא עמידה בתנאים חוזיים.
• קניין: מאפשר למעסיק לשנות באופן חד-צדדי, בשל תפיסה של בעלות ושליטה מוחלטת על מקום העבודה.
פתרון המתח בין הגישות
• פרשנות חוזה העבודה – ההכרעה תלויה בפרשנות: האם תנאי העבודה שהשתנו נובעים מיחסים חוזיים או מהזכות הקניינית של המעסיק?
• נסיבות ספציפיות – ביה"ד בוחן את הרקע, הנסיבות והמוסכמות התעשייתיות כדי להכריע.
שילוב בין הגישות תלוי במידת ההשפעה של השינוי על זכויות העובד והאיזון בין הצרכים העסקיים לזכויות העובד.
חוזה עבודה – הסכם בין עובד למעסיק שמסדיר את תנאי העבודה (שכר, תפקיד, שעות ועוד). לא חייב להיות כתוב – יכול להיות גם בע"פ.
הסכמה הדדית – שני הצדדים (המעסיק והעובד) צריכים להסכים לכל שינוי בחוזה. אי אפשר לכפות שינוי חד-צדדי אם יש הסכמה רק מצד אחד.
חוזה יחס – סוג של חוזה שמתקיים לאורך זמן, ולא נגמר אחרי פעולה אחת (כמו רכישת מוצר). הוא משתנה ומתעדכן תוך כדי הקשר, למשל חוזה עבודה.
גישה קניינית – גישה שרואה את מקום העבודה כ"נכס" של המעסיק, ונותנת לו חופש לנהל אותו, כולל שינוי תנאים – כל עוד זה לא מנוגד לחוק.
פררוגטיבה ניהולית – המונח מתאר את הסמכות של המעסיק לקבל החלטות ניהוליות (כמו חלוקת עבודה, שינויים בשעות או במבנה הארגון) בלי הסכמה של העובד, כל עוד לא פוגעים בזכויות מוגנות.
שרירות בעלים – תפיסה שמדברת על שליטה מוחלטת של הבעלים (המעסיק) בעסק – הוא קובע, כמו בעלים של רכוש.
שינוי חד-צדדי – שינוי שמבצע אחד הצדדים (לרוב המעסיק) בלי לקבל את הסכמת הצד השני (העובד).
הבדל בין חוזה לקניין
חוזה: מחייב שותפות והסכמה בין שני הצדדים לכל שינוי.
קניין: מעניק לבעלים (המעסיק) שליטה מלאה, כמו בעל בית על דירה.
פרשנות חוזה העבודה – הדרך שבה ביה"ד מפרש את המשמעות של תנאי החוזה – האם התנאי משתנה כחלק ממערכת יחסים (חוזה), או שמדובר בזכות ניהולית של המעסיק (קניין).
מוסכמות תעשייתיות – כללים/נהלים שנהוגים בתחום מסוים (למשל, איך מקובל לנהל שינויים בענף ההייטק או הבנייה).
איזון בין הצרכים העסקיים לזכויות העובד – המשמעות היא שביה"ד צריך למצוא את שביל הזהב – לשמור גם על היכולת של העסק להתנהל, וגם להגן על זכויות העובד.
תנאי שימוש | תקנון | מדיניות פרטיות | צור קשר | הצהרת נגישות © כל הזכויות שמורות ללימודין
