כיצד ממסים רווח של חברה בישראל?
בישראל חברה בע”מ נחשבת לישות משפטית עצמאית. כלומר, היא נפרדת לחלוטין מבעליה – גם מבחינה משפטית וגם מבחינת מס.
לכן, כשרווח נוצר בתוך החברה, הוא לא נחשב באופן אוטומטי כהכנסה של בעל המניות. הוא חייב קודם במס של החברה עצמה, ורק אם יועבר לבעלים – יחויב שוב במס אישי.
זוהי מערכת מס כפולה – שבה יש שני שלבים נפרדים של חיוב במס.
שלב ראשון – מיסוי על הרווח העסקי של החברה
ברגע שחברה יוצרת רווח (לדוגמה, אחרי קיזוז הוצאות, פחת, הפסדים), היא משלמת עליו מס בשיעור קבוע שנקרא מס חברות. נכון לשנת 2025, שיעור המס הזה עומד על 23%.
רווחים שלא מחולקים לבעלים – נשארים בתוך החברה, ובשלב הזה בלבד עוד אין לבעלים חבות מס אישית.
שלב שני – מיסוי כאשר בעלי המניות מקבלים כסף בפועל
אם החברה מחליטה לחלק חלק מהרווחים לבעלים (מה שנקרא “דיבידנד”), הכסף הזה עובר לחיוב נוסף – הפעם אצל בעל המניות.
כאן נכנס לתוקף מס נוסף – מס דיבידנד אישי, שנגבה מהבעלים לפי שיעור קבוע:
אם הוא אינו בעל שליטה – המס לרוב 25%
אם הוא כן בעל שליטה – המס עולה ל־30%
המס הזה משולם על הסכום נטו שמועבר מהחברה לבעלים – בלי קשר להוצאות פרטיות או להכנסות אחרות של הבעלים.
מודל המס הדו-שלבי – תיאור עקרוני
מדובר בשיטה שמטילה מס בשני מועדים:
כשהחברה מרוויחה – היא משלמת מס חברות.
רק אם וכאשר היא מחלקת כסף לבעלים – הם משלמים עליו מס דיבידנד.
רק כאשר שני השלבים מתרחשים, המס “משלים” את עצמו. אבל אם החברה לא מחלקת – הבעלים לא חויבו אישית.
הבדל מהותי: מיסוי לפי חלוקה בפועל לעומת חלוקה חשבונאית
בישראל המס חל רק בעת חלוקה בפועל. כלומר, אם החברה מחליטה על דיבידנד אבל הכסף עוד לא עבר לבעלים – עדיין אין חבות מס דיבידנד.
במדינות אחרות (כמו בארה״ב, בעבר), עצם ההחלטה על חלוקה חייבה במס גם אם לא משכו את הסכום בפועל.
זה הבדל שמאפשר תכנון מס – כמו דחיית קבלת דיבידנד עד לשנה עם הכנסה אישית נמוכה, או הימנעות מחלוקה בכלל.
האם חברה שמקבלת דיבידנד מחברה אחרת גם משלמת מס?
לא. כאשר חברה מעבירה דיבידנד לחברה אחרת (למשל חברת בת לחברת אם), אין מס דיבידנד ביניהן. המס מוטל רק כשמעבירים את הכסף לגורם פרטי שהוא בעל מניות.
סיכום מבני:
| שלב | מי משלם את המס? | מתי חל המס? | שיעור |
|---|---|---|---|
| 1 | החברה | כאשר נוצר רווח | 23% |
| 2 | בעל מניות פרטי | כאשר נמשכים רווחים בפועל | 25% או 30% |
מגמת השינוי במס החברות בישראל לאורך השנים
בישראל, שיעור המס שמוטל על רווחי חברות לא נשאר קבוע לאורך זמן – הוא עבר הפחתות משמעותיות בשלושת העשורים האחרונים.
לקראת סוף שנות ה־90, מס החברות עמד על שיעור גבוה יחסית: 36%. עם השנים, המדינה בחרה להוריד בהדרגה את שיעור המס, במטרה לעודד צמיחה כלכלית, תחרותיות גלובלית ומשיכת השקעות זרות.
הירידות הבולטות התרחשו במספר שלבים:
בתחילת שנות ה־2000, שיעור המס ירד מ־36% ל־35% בשנת 2004, ובהמשך ל־34% ב־2005.
בשנת 2006 נרשמה ירידה משמעותית נוספת – ל־31%.
במהלך השנים שלאחר מכן נמשכה מגמת ההפחתה, ובשנת 2010 השיעור כבר עמד על 25%.
החל משנת 2018 ועד 2025, שיעור מס החברות בישראל התייצב על 23% – וזהו השיעור התקף כיום.
חשוב להדגיש: לעיתים מוזכרים בתקשורת רעיונות או הצעות לשיעור נמוך יותר (כגון 18%), אך נכון להיום אין החלטה רשמית על הפחתה כזו, והיא לא בתוקף משפטי.
עוסק עצמאי (עוסק מורשה):
מי שמנהל עסק כיחיד נחשב לישות אחת מול רשויות המס.
הרווחים מהעסק נחשבים כהכנסה אישית, ולכן מחושבים לפי מדרגות מס רגילות, כולל תשלום לביטוח לאומי.
אין הפרדה משפטית או חשבונאית בין חשבון העסק לחשבון האישי – כלומר כל הכנסה זמינה למשיכה מיידית.
חברה בע”מ ובעל מניות:
כאן קיימת הפרדה מלאה: החברה משלמת מס חברות קבוע על הרווח (23% ב־2025), ורק לאחר מכן – אם מחולק דיבידנד לבעל המניות – מוטל מס נוסף של 25%–30%.
בעל המניות אינו יכול למשוך כספים חופשי. כל משיכה שאינה כדין (למשל, לא הלוואה או החזר הוצאה מוכרת) תיחשב לחלוקה של רווח ותגרור מס דיבידנד.
שותפות (עסק משותף לשניים או יותר):
השיטה דומה לעוסק עצמאי – השותפות עצמה אינה משלמת מס, אלא כל שותף מדווח על חלקו ברווחים כהכנסה אישית. המס נגזר לפי מדרגת המס של כל שותף בנפרד.
אין מגבלה משפטית על חלוקת רווחים – כל שותף יכול למשוך את חלקו מהשותפות לפי ההסכם הפנימי.
כאשר כמה אנשים מקימים עסק יחד כשותפות (למשל במקצועות חופשיים או השקעות משותפות), אין ישות מס נפרדת לשותפות עצמה. כל אחד מהשותפים מדווח על חלקו מהרווח, כאילו מדובר בהכנסה אישית שלו – במסגרת הדו”ח האישי למס הכנסה.
השותפות מגישה דיווח מרכזי שנתי לרשות המסים. על הדיווח לכלול:
סך ההכנסה של השותפות.
פרטי השותפים (שם, כתובת, מספר זהות).
החלוקה המדויקת של ההכנסה בין השותפים.
שותף אחד מוגדר כ”ראש השותפים”, והוא אחראי על הגשת הדוח בשם כל השותפים. אם אין ביניהם תושב ישראל, חובה למנות נציג מייצג מקומי.
אם פקיד השומה סבור שהקשר בין הצדדים אינו שותפות אמיתית – כלומר, מדובר בפעילות עצמאית שכל אחד עושה בנפרד – הוא יכול לשייך את כל ההכנסה רק לשותף אחד. עם זאת, ניתן לערער על החלטה כזו.
במקרים מיוחדים, שר האוצר יכול להחיל על שותפות כללים של חברה – בעיקר על שותפויות ציבוריות שנסחרות בבורסה. במקרה כזה, הרווחים ממוסים כאילו חולקו כדיבידנד, בדומה לחברה בע”מ.
בנוגע לשותפויות מוגבלות: רשות המסים רשאית, לזמן מוגבל, להתייחס לרווחיו של שותף מוגבל כהכנסה מרווחי הון – לא כהכנסה מעסק – כך ששיעור המס עשוי להיות נמוך יותר.
השוואה לשאר מודלים עסקיים:
שותפות / עוסק עצמאי:
אין חיץ משפטי בין העסק לאדם. כל רווח נחשב הכנסה אישית. המשיכה חופשית וללא מס נוסף על חלוקה. אין מס דיבידנד. פשוט לדיווח אך עם אחריות אישית מלאה.
חברה בע”מ:
הרווח ממוסה בשני שלבים: קודם כל במס חברות, ואז שוב במס אישי כאשר בעל המניות מקבל דיבידנד. נדרשת חלוקה מסודרת. הכסף לא נגיש חופשי.
סיכום:
| מודל מיסוי | כמה מס? | איך מדווחים? | גישה לרווחים |
|---|---|---|---|
| עוסק/שותף | מס אישי רגיל | דו”ח שנתי אישי | חופשית, ללא מגבלה |
| חברה בע”מ | מס חברות + מס דיבידנד | דו”חות נפרדים לחברה ולבעלים | רק בחלוקה מסודרת |
| שותפות ציבורית | לפעמים כמו חברה | לפי החלטת שר האוצר | לפי אופי ההכנסה והחלוקה |
במודל עוסק מורשה ושותפות: אין הגבלה על משיכת רווחים – בעל העסק/השותף יכול למשוך מתי שרוצה, אין “שלב דיבידנד”, אין הפרדה בין העסק לאדם.
במודל החברה (והבעלים): יש חסם: הרווחים של החברה לא זמינים לבעלים עד שמבוצעת חלוקה מסודרת (דיבידנד), שעליה משלמים מס נוסף. זו “כפילות מסים” (דו־שלביות) ומעודדת לעיתים להותיר כסף בחברה לצרכים עסקיים.
מודל השקעה ופעילות משותפת : “מודל דו-שלבי” – רווחי החברה ממוסים פעמיים: מס חברות ואז מס דיבידנד לבעלים בעת חלוקה. מודל זה יוצר לפעמים מצב שבו עדיף להשאיר רווחים בפנים (בתוך החברה) ולהשקיע מחדש, ולא למשוך אותם, כי משיכה מחייבת במס נוסף.
סיכום השוואתי:
עוסק מורשה ושותפות: קל, פשוט, כל הרווח נגיש, מס יחיד.
חברה בע”מ: יש מסים דו-שלביים, יותר שליטה והגנה, אבל רווחים לא נמשכים חופשית – רק עם מס דיבידנד.
הבעיה העיקרית במיסוי חברות פרטיות
חברות בע”מ אינן מחויבות להעביר את רווחיהן לבעלי המניות כמשכורת או כדיבידנד. המשמעות היא שניתן להשאיר את הכסף בתוך החברה, לשלם רק את מס החברות (23%), ולא להיחשף בשלב זה למס נוסף.
במצב כזה, הרווח “נשמר” בחברה, מבלי לעבור לבעלים – ולכן אין מימוש של מס דיבידנד (שהיה חל אם היו מושכים את הכסף). הרווח הזה נקרא לעיתים “רווח כלוא” – כי הוא נמצא בפנים, מייצר ערך, אך טרם הגיע לידי הבעלים ולא חויב במס אישי.
בפועל, מדובר בדחיית מס – תשלום מס הדיבידנד יתבצע רק בעת חלוקה בפועל. הדחייה הזו יוצרת יתרון תזרימי לבעלי שליטה, שיכולים להשתמש בכספי החברה להשקעה מחודשת או פעילות נוספת – בלי לשלם מס אישי נוסף כל עוד לא חולק דיבידנד.
האתגר מבחינת רשות המסים: נוצר פער בין בעלי חברות פרטיות לבין עצמאים או שכירים, שאין להם את האפשרות “לדחות” את המס על רווחיהם באותה קלות.
כאשר חברה פרטית נשלטת בידי מעטים – לרוב עד חמישה בעלי מניות – יש לה אפשרות לצבור רווחים מבלי לחלקם. המשמעות: היא משלמת רק מס חברות (23%) ולא מעבירה את הרווח לבעלים, ולכן גם לא נגבה מס דיבידנד. כדי למנוע את דחיית המס הזו לאורך זמן, קובעת פקודת מס הכנסה (סעיף 76) מנגנון שמכונה דיבידנד רעיוני.
במצבים מסוימים, רשות המסים רשאית להתייחס לרווחים שצברו כחברה כאל אם חולקו בפועל, ולחייב את בעלי המניות במס דיבידנד – גם אם הכסף נשאר בקופת החברה. מדובר במעין “חלוקה כפויה”, שמטרתה למנוע תכנוני מס.
כדי להפעיל את המנגנון הזה, צריכים להתקיים כל התנאים הבאים:
במשך חמש שנים לא חולק לפחות 50% מהרווח השנתי של החברה.
הצטברו בקופה רווחים לא מחולקים בסכום העולה על 5 מיליון ש”ח.
החברה מסוגלת כלכלית לחלק את הרווחים בלי לפגוע בפעילותה העסקית.
אין הסבר עסקי מספק לאי-החלוקה (כגון תכנון השקעה גדולה, רכישה צפויה או הרחבת פעילות).
אם התנאים מתקיימים, רשות המסים (באישור ועדה מייעצת) יכולה להוציא צו לחיוב במס דיבידנד, כאילו הרווחים חולקו בפועל. כלומר – גם אם לא נעשתה פעולה כספית, בעלי המניות חייבים במס כאילו קיבלו את הרווח לידיהם.
החריג החשוב: אם החברה מצליחה להוכיח שיש לה סיבה עסקית ברורה להשאיר את הרווחים (כמו תוכנית השקעה קרובה או צורך בחיזוק ההון), ניתן להימנע מהפעלת הסעיף.
כאשר בעל שליטה משאיר רווחים בחברה רק כדי להקטין מס, רשות המסים יכולה למסות זאת כהכנסה אישית של בעל השליטה (במיוחד אם הרווחים לא דרושים לצורך פעילות עסקית אמיתית).
חברת ארנק היא חברה פרטית שהוקמה (או נשארת קיימת) בעיקר כדי להחזיק את ההכנסה של בעל השליטה (לרוב אותו אדם שמנהל את החברה או עובד בה בפועל).
במקום שהאדם יקבל את ההכנסה שלו כמשכורת רגילה וישלם מס הכנסה אישי גבוה (שיכול להגיע עד 50%), הוא “עוטף” את ההכנסה בתוך חברה בע”מ, וכך ממסה אותה קודם כל רק בשיעור מס חברות (23%), ומשאיר את שאר הכסף “כלוא” בחברה – בלי למשוך אותו מיד כמשכורת או דיבידנד.
שימוש בחברת ארנק מייצר פער מס: אם העובד היה שכיר, הוא היה משלם מס הכנסה גבוה וביטוח לאומי מלא, אבל כאשר הוא מעביר את כל ההכנסה דרך חברה – הוא משלם קודם כל מס חברות, יכול להחליט אם למשוך כסף כמשכורת (ולשלם מס וביטוח לאומי רגילים) או להשאיר אותו בחברה, למשוך אותו כדיבידנד (ולשלם עליו מס דיבידנד, שבדרך כלל נמוך יותר ממס אישי מלא). לכן, מס הכנסה מזהה שחברת ארנק היא לא באמת חברה שפועלת כמו עסק עצמאי, אלא אמצעי ל”דחיית מס” ולחיסכון במס אישי. בשנים האחרונות, החוק קובע שלמקרים כאלו יראו את הכסף שנשאר בחברה כחייב במס אישי (הרמת מסך) – כלומר, אם בעל השליטה לא מושך אותו כמשכורת, המדינה תוכל למסות אותו כאילו כן משך, או לחייב אותו במס דיבידנד רעיוני.
המשמעות: החוק “סותם את הפרצה”: בעל השליטה לא יכול להשתמש בחברת ארנק רק כדי להקטין מס ולדחות מס אישי. הרווחים יצטרכו להיות ממוסים כאילו חולקו לבעלים (או שימוסו בשיעור מס אישי גבוה, תלוי בנסיבות).
מיסוי על שימוש בנכסי החברה בידי בעל שליטה – דיבידנד רעיוני:
אם בעל שליטה עושה שימוש בנכסי החברה (כמו רכב, דירה וכו’), רשות המסים רואה בשימוש זה חלוקה של דיבידנד וחייבת במס.
מהי “חברת ארנק”? (הגדרה לפי סעיף 62א לפקודת מס הכנסה) חברה שההכנסות שלה נובעות בעיקר מהפעילות של בעליה (מהעבודה/הידע/הכישורים של בעל המניות היחיד). ההכנסה מגיעה מחברה אחרת, שמעסיקה אותה (או נותנת לה עבודה), כאשר בפועל בעל המניות הוא זה שמבצע את העבודה בעצמו (ולא עובדים אחרים של החברה). אם בעל המניות לא היה הבעלים, הוא היה יכול להיות מועסק כעובד באותה חברה אחרת – כלומר, זו הכנסה שמייצגת “עבודה אישית” במסווה של הכנסה עסקית.
אם בעל המניות היחיד הוא חבר בני אדם (למשל, חברה ולא בן אדם), ההגדרה לא חלה.
לא חל כאשר בעל המניות עוסק בעיקר בפעילות יזמית אמיתית/עסקית, ולא רק נותן שירות אישי.
חברת ארנק = חברה שמקבלת הכנסות כמעט רק בזכות העבודה האישית של בעל המניות, ולמעשה מתפקדת כמו שכיר/עצמאי מול לקוח אחד עיקרי.
במצב כזה רשות המסים תמסה את ההכנסות כאילו היו של הבעלים (ולא של החברה).
דוגמה 1: יועץ ניהולי
אדם בשם דניאל הוא מומחה לניהול, והוא נותן שירותים באופן קבוע לחברת תקשורת גדולה. במקום להיחשב כשכיר או עצמאי, דניאל הקים חברה בע”מ בבעלותו המלאה – “דניאל פתרונות בע”מ”. החברה חותמת על חוזה מול חברת התקשורת, והיא זו שמקבלת את התשלום. בפועל, דניאל הוא היחיד שמבצע את העבודה, לא מעסיק עובדים נוספים, ויש לו רק את אותו לקוח עיקרי. רשות המסים תבחן אם החברה שלו היא רק כלי “לעטוף” את ההכנסה – ואם כן, היא תראה בה חברת ארנק, ותמסה את ההכנסה כאילו התקבלה אצלו אישית.
דוגמה 2: רופא עצמאי
רונית היא רופאה שמעניקה שירותים רפואיים לסניף קופת חולים באופן שוטף. במקום להיחשב כרופאה עצמאית או כשכירה, רונית פועלת באמצעות חברה שהיא בעלת המניות היחידה שלה – “ר.ר. שירותים רפואיים בע”מ”. החברה חותמת על הסכם עם הקופה, אך רונית היא זו שנותנת את השירות הרפואי בפועל. אין לה עובדים נוספים, והכנסותיה מגיעות כמעט כולן מאותה קופה. במצב כזה, ייתכן שרשות המסים תראה בכך חברת ארנק ותחייב את רונית במס אישי על ההכנסות, כאילו התקבלו אצלה ישירות.
דוגמה 3: סוכן ביטוח
אדם בשם אלירן הוא סוכן ביטוח עצמאי שעובד כמעט בלעדית מול חברת ביטוח מסוימת. במקום לפעול כעצמאי, הוא מקים חברה בע”מ – “אלירן ביטוחים בע”מ”, והיא זו שמחתימה את חברת הביטוח ומקבלת את התשלומים. בפועל, אלירן הוא זה שמבצע את כל עבודת השיווק והטיפול בלקוחות, ואין לו עובדים נוספים. רשות המסים עלולה לראות בכך מבנה מלאכותי שנועד להפחית מס, ולטעון שמדובר בחברת ארנק – כלומר, יש למסות את ההכנסה כאילו התקבלה אצלו ישירות.
תיקון 62א – כיצד מזהים וממסים חברת ארנק
מאז תחילת שנת 2017, רשות המסים יכולה לדרוש מבעלים של חברה בע”מ לשלם מס אישי, אם ייקבע שהחברה היא למעשה רק כיסוי לפעילות של אותו אדם – כלומר, “חברת ארנק”.
במקרה כזה, לא משנה אם ההכנסה נכנסה דרך החברה – ההתייחסות תהיה כאילו הבעלים קיבל אותה בעצמו, כמו עובד שכיר או עצמאי. לכן, הוא יחויב בתשלום מס הכנסה לפי מדרגות, כולל ביטוח לאומי ומס בריאות – ולא רק במס חברות.
מתי החברה נחשבת חברת ארנק?
כדי שהחוק יחול, צריכים להתקיים יחד כמה תנאים:
ההכנסה נובעת מהעבודה של אדם יחיד, שמספק שירותים דרך החברה לגוף אחר.
רוב ההכנסה (לפחות 70%) מגיעה מלקוח אחד.
החברה מעסיקה עד 3 עובדים – כלומר, היא לא פועלת כעסק רחב אלא כגוף קטן שנשען כמעט רק על בעל המניות.
השירותים ניתנים באותו מתכונת לפרק זמן ממושך – לפחות 30 חודשים בתוך 4 שנים.
כאשר התנאים האלה מתקיימים, רשות המסים יכולה “לחדור את המסך” שבין האדם לחברה, ולחייב את הבעלים במס אישי כאילו פעל בעצמו – וכך לשלול את יתרונות המס של מבנה החברה.
מתן הלוואה לבעלי השליטה
לעיתים, חברה לא רוצה לשלם דיבידנדים, כי חלוקת דיבידנד גוררת חבות במס דיבידנד. אך מצד שני, החברה מעוניינת להעביר את הכסף לבעל המניות בדרך עקיפה וללא אירוע מס. במקרים אלו, החברה מעבירה את הכסף לבעל השליטה בצורה של “הלוואה”. כלומר, החברה נותנת לבעל השליטה שלה סכום כסף בהגדרה של הלוואה, כאשר בפועל בעל השליטה יכול להשתמש בכסף באופן חופשי. לכאורה, הכסף הועבר לבעל המניות אך לא כחלוקת רווח (דיבידנד) אלא בהלוואה, ולכן לכאורה אין כאן חבות במס.
המשמעות מבחינת דיני המס, מתן ההלוואה לבעל השליטה במצב זה מהווה בפועל חלוקת רווחים (דיבידנד), גם אם החברה קוראת לזה “הלוואה”. המשמעות היא שיש חובה לשלם מס דיבידנד. רשות המיסים מתייחסת למצב כזה כאילו היה אירוע של חלוקת דיבידנד, ולכן החברה ובעל השליטה מחויבים במס על סכום ההלוואה כאילו חולק דיבידנד באופן רגיל.
רשות המיסים בוחנת מצבים אלו כדי למנוע התחמקות מתשלום מס. כאשר הלוואה זו לא מוחזרת בפועל או אין לה תנאים של הלוואה רגילה (ריבית, מועד פירעון וכו’), הדבר מעיד שהיא למעשה מהווה חלוקת דיבידנד מוסווית.
לפי סעיף 3(ט1) לפקודת מס הכנסה, אם בעל מניות מהותי (מי שמחזיק לפחות 10% מהון החברה) או קרובו מושך מהחברה סכום מצטבר של 100,000 ש”ח או יותר, ולא מחזיר אותו עד לסוף שנת המס שלאחר שנת המשיכה, יראו את הסכום כהכנסה חייבת במס במועד החיוב.
אם הכספים לא הושבו עד סוף שנת המס שלאחר שנת המשיכה, הם ייחשבו כהכנסה בידי בעל המניות המהותי.
ההכנסה תמוסה בהתאם לנסיבות: כדיבידנד, שכר או הכנסה אחרת, בהתאם לסיווג המתאים.
החרגות:
אם הכספים הושבו לחברה בתוך 90 ימים ממועד המשיכה, יראו אותם כאילו לא נמשכו.
אם הכספים הושבו אך נמשכו מחדש בתוך שנתיים מהמועד שבו הושבו, יראו אותם כאילו לא הושבו
לסיכום: בעל מניות מהותי שמשך מהחברה סכום מצטבר של 100,000 ש”ח או יותר, ולא החזיר אותו עד לסוף שנת המס שלאחר שנת המשיכה, ייחשב כאילו קיבל הכנסה מהחברה, ויחויב במס בהתאם לסיווג ההכנסה.
כאשר חברה משקיעה בנכס מסוים, לדוגמה רכב, דירה, משרד וכדומה, באופן רגיל החברה משתמשת בנכס לצרכיה העסקיים או משכירה אותו תמורת תשלום.
לעיתים, החברה מחליטה לאפשר לבעל השליטה להשתמש בנכס באופן אישי. במצב כזה, במקום שהחברה תחלק לבעל השליטה דיבידנד (סכום כסף שחייב במס), החברה פשוט מאפשרת לו להשתמש בנכס שלה ללא תשלום.
לכאורה, בעל השליטה לא קיבל דיבידנד, ולכן יכול לחשוב שהוא לא חייב במס. אבל החוק מסתכל על כך בצורה אחרת: מבחינה כלכלית, מדובר למעשה במתן הטבה כספית לבעל השליטה, שהיא שוות ערך לדמי שכירות שהיו משולמים על ידי בעל המניות אילו היה שוכר את הנכס בשוק החופשי.
רשות המיסים קובעת שבמקרה זה:
החברה כאילו “השכירה” את הנכס לבעל המניות.
על החברה להכיר בהכנסה מדמי השכירות הרעיוניים שהיא “קיבלה” מבעל המניות.
בעל השליטה נחשב כמי שקיבל הטבה כספית שוות ערך להכנסה והוא חייב במס בגינה.
מטרת הרשות היא למנוע מצב שבו בעל מניות מהותי מקבל הטבות מהחברה ללא תשלום מס, על ידי כך שהחברה מאפשרת לו שימוש אישי בנכסיה ללא חיוב דמי שכירות. כאשר חברה נותנת לבעל שליטה להשתמש בנכס שלה בחינם, רואים את זה כאילו החברה השכירה לו את הנכס במחיר שוק, וחייבת לשלם מס על דמי השכירות האלה. בעל השליטה יחויב במס על ההטבה שקיבל.
המדינה זיהתה מצב שבו בעלי מניות מהותיים (מי שמחזיקים בלפחות 10% מהון החברה) לקחו מהחברה הלוואות או קיבלו זכות להשתמש בנכסי החברה, ולא שילמו על כך מס בטענה שמדובר רק ב”הלוואה” או ב”שימוש זמני” ולא בדיבידנד (שחייב במס).
מה אומר התיקון לחוק (2017)?
החוק תוקן כך שאם חברה מעניקה הלוואה לבעל שליטה (או למישהו שקשור אליו), או מאפשרת לבעל שליטה להשתמש בנכס של החברה (כמו דירה, רכב וכדומה), והמצב הזה נמשך מעל שנה אחת (כלומר, שנה או שנתיים), המדינה תתייחס למצב כאילו החברה חילקה דיבידנד לבעל השליטה.
המשמעות המיסויית:
מרגע שעברה שנה (או שנתיים, לפי סוג ההלוואה או ההטבה) ולא בוצעה החזרה מלאה של הכסף או לא הופסק השימוש בנכס, המצב ייחשב כחלוקת דיבידנד.
בעל השליטה יצטרך לשלם מס דיבידנד על הסכום של ההלוואה או על שווי ההטבה שקיבל מהשימוש בנכס, והחברה צריכה לדווח על כך כאילו היא חילקה דיבידנד.
הסיבה לתיקון החוק – היא מניעת ניצול לרעה והתחמקות מתשלום מס. המדינה רצתה להבטיח שכל הטבה משמעותית שבעלי שליטה מקבלים מהחברה, תיחשב כהכנסה חייבת במס. נכון גם לגבי מתן הלוואה וגם לגבי שימוש בנכס
מצב שבו אדם ישראלי (או כמה ישראלים יחד) מחזיק בלמעלה מ-50% מהמניות של חברה שנרשמה בחו”ל (“חברה זרה”), ומטרת החברה היא בדרך כלל החזקת נכסים פיננסיים או נדל”ן מחוץ לישראל
(לחברה יש הכנסה פסיבית – חשבונות בנק, תיקי השקעות, מניות זרות ועוד).
לרוב, חברות כאלו מוקמות במדינות שאין בהן מיסוי משמעותי (“מקלטי מס”) או במדינות שבהן שיעור המס נמוך במיוחד, כדי שההכנסות מההשקעות של החברה לא יחויבו במס או יחויבו בשיעור מס נמוך מאוד.
למה המדינה מתערבת? בעבר, אנשים ניצלו מצב זה כדי לא לשלם מס בישראל על ההכנסות שלהם. החברה צברה רווחים בחו”ל ללא תשלום מס בישראל, כי לפי הכלל הישן – מס הוטל רק כשהכסף חולק בפועל כדיבידנד לבעלים הישראלי.
סעיף 75ב(א)(1) לפקודת מס הכנסה קובע שבמצבים כאלה, הכנסות החברה ייחשבו כאילו הופקו ישירות על ידי בעל המניות הישראלי. כלומר, החוק “מתעלם” מכך שמדובר בחברה זרה, ורואה את הרווחים כאילו התקבלו בידי האזרח הישראלי באופן ישיר, ולכן מחייב אותו במס בישראל באופן שוטף, גם אם הרווחים לא חולקו לו בפועל.
החברה הזו נקראת “חברה נשלטת זרה” (חנ”ז), והכנסותיה חייבות במס באופן מיידי בישראל, כדי למנוע את דחיית המס. יחוייב לפי דיבדנד רעיוני, כאילו חולק על יחסו החלקי במניות.
מצב שבו החברה אמנם נרשמה מחוץ לישראל, אבל בפועל כל ההחלטות המהותיות לגבי הניהול שלה מתקבלות בישראל. כלומר, למרות הרישום הפורמלי בחו”ל, החברה מנוהלת מישראל (קבלת החלטות פיננסיות, עסקיות וכדומה נעשית בישראל). לפחות 75% מהמניות במישרין או בעקיפין בידי יחידים בישראל.
למה המדינה מתערבת? בעבר היו אנשים שניצלו מצב כזה – הם רשמו את החברה בחו”ל, טענו שהחברה “זרה”, אך בפועל ניהלו אותה מישראל. כך הם הצליחו להתחמק מתשלום מס בישראל בטענה שהחברה “זרה”.
סעיף 1 לפקודת מס הכנסה קובע שמבחן החבות במס בישראל הוא גם לפי המקום שממנו החברה מנוהלת, ולא רק לפי מקום הרישום הפורמלי שלה. המשמעות: אם חברה “זרה” מנוהלת בפועל מישראל, המדינה מתייחסת אליה כחברה תושבת ישראל לצורכי מס.
מה התוצאה של החקיקה הזאת? במקרה זה, כל ההכנסות של החברה ימוסו בישראל בדיוק כמו חברה ישראלית, ללא קשר למקום הרישום שלה. מטרת החוק היא למנוע מצב שבו חברה תהיה “ישראלית” במהותה אבל “זרה” בצורה הפורמלית בלבד.
מה קובע סעיף 75ב? הסעיף קובע שאם מתקיימים התנאים הבאים:
קיים בעל מניות תושב ישראל (אדם ישראלי המחזיק מניות). בעל המניות הישראלי מחזיק ב”חברה נשלטת זרה” – כלומר חברה זרה בשליטה ישראלית (מעל 50% מהמניות נשלטות על ידי ישראלים). החברה הזרה פועלת בדרך כלל במדינה שבה שיעור המס נמוך, או שאין בה מס כלל (מקלטי מס). החברה אינה מחלקת בפועל את הרווחים לבעלי המניות, כך שבעלי המניות לא משלמים מס בישראל.
אז המדינה מתייחסת אל הרווחים הללו כאילו חולקו בפועל לבעל המניות בישראל, ומחייבת אותו בתשלום מס דיבדנד רעיוני בישראל על הרווחים הללו, למרות שלא קיבל אותם בפועל.
התייחסות למשלח יד
אנשים רבים ניסו בעבר להימנע מתשלום מס בישראל על הכנסות ממשלח יד על ידי כך שהקימו חברות במדינות עם מיסוי נמוך, אליהן הופנו ההכנסות שלהם. החברה הזו הייתה רשומה בחו”ל, והאדם הישראלי טען שההכנסות שייכות לחברה ולכן אינן חייבות במס בישראל עד למשיכת הכספים בפועל.
שותפויות
63. (א) הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה, כי בעסק פלוני או במשלח-יד פלוני עוסקים שני בני-אדם או יותר יחד –
(1) יראו את החלק שכל שותף זכאי לו בשנת המס מהכנסת השותפות – והיא תתברר בהתאם להוראות פקודה זו – כהכנסתו של אותו שותף, והיא תיכלל בדו”ח על הכנסתו שעליו להגיש לפי הוראות פקודה זו;
(2) ראש השותפים, היינו אותו שותף מן השותפים תושבי ישראל ששמו נקוב ראשונה בהסכם על השותפות, – ואם אותו ראש השותפים אינו פועל, ראש השותפים הפועל – יערוך וימסור, לפי דרישת פקיד השומה, דו”ח על הכנסת השותפות בכל שנה, כפי שתתברר בהתאם להוראות פקודה זו, ויפרש בה שמם ומענם של השותפים האחרים שבפירמה ואת החלק שכל שותף זכאי לו בהכנסת אותה שנה; אם אין איש מן השותפים תושב ישראל, יערוך וימסור את הדו”ח מיופה כח, סוכן, מנהל או עמיל של הפירמה היושב בישראל;
(3) על דו”ח כאמור יחולו הוראות פקודה זו בדבר אי-מסירת דו”ח או פרטים הנדרשים בהודעת פקיד השומה.
(ב) לא הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה שעסק פלוני או משלח-יד פלוני מתנהל על ידי שני בני-אדם או יותר יחד, יראו את ההשתכרות או הרווחים של אותו עסק או משלח-יד כאילו הגיעו לאחד הזכאים לקבל חלק מהם, אשר פקיד השומה יבחר בו, והשומה תיערך בהתאם לכך; נערכה השומה כאמור לא יראו את השותפות כחבר בני-אדם לענין סעיף 162.
(ג) שום דבר האמור בסעיף זה אינו מונע מהשיג, בערעור בהתאם לסעיפים 153-158, על החלטת פקיד השומה בהשתמשו בשיקול הדעת שניתן לו בסעיף זה.
(ד) שר האוצר רשאי לקבוע בצו סוגי שותפויות שיראו אותן לענין פקודה זו כחברה; קבע כאמור, יראו את השותפות לענין פקודה זו כאילו היא חברה, וסכום שחילקה השותפות לשותפים יראוהו כדיבידנד; לענין זה, “שותפות” – שותפות שיחידותיה הוצאו לפי תשקיף והן רשומות למסחר בבורסה כהגדרתה בחוק ניירות ערך או בבורסה אחרת שקבע שר האוצר לענין זה.
(ה) (1) המנהל רשאי להורות לענין שותפויות מוגבלות מסוימות שקבע, שיש להן הכנסה מעסק לפי סעיף 2(1), כי יראו את הכנסתו החייבת של שותף מוגבל, שהתקיימו לגביו התנאים שקבע המנהל, כולה או חלקה, כרווח הון לפי חלק ה’, למשך תקופה שאינה עולה על 183 ימים, והכל בתנאים ובתיאומים שהורה; לענין זה, “שותפות מוגבלת” ו”שותף מוגבל” – כמשמעותם בפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל”ה-1975.
(2) שר האוצר באישור ועדת הכספים של הכנסת רשאי, בתקנות, להאריך את תקופת תוקפה של הוראה שנתן המנהל לפי פסקה (1) לתקופה, בתנאים ובתיאומים שקבע.
תחולה
76. (א) הוראות פרק זה חלות על כל חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר ואיננה בת-חברה ולא חברה שיש לציבור ענין ממשי בה (להלן – חברת מעטים).
(ב) “חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר”, לענין פרק זה – חברה שחמישה בני-אדם או פחות מזה, ביחד, שולטים שליטה ישירה או עקיפה בעניניה של החברה, או יכולים לשלוט, או זכאים לרכוש שליטה כאמור, ובפרט – אך בלי לגרוע מן הכלל האמור – כשהם, ביחד, מחזיקים או זכאים לרכוש, רובו של הון המניות או של כוח ההצבעה של החברה, או רובו של הון המניות שהוצא, או אותו חלק ממנו שהיה מזכה, במקרה של חלוקת כל הכנסת החברה בין החברים, לקבל את רובו של הסכום המתחלק.
(ג) “בת-חברה”, לענין סעיף זה – חברה שמניות שלה, המייצגות לא פחות משמונים אחוז של הון מניותיה, הן בידיהן או בשליטתן של חברה או חברות שאין הוראות פרק זה חלות עליהן.
(ד) כשבאים לקבוע, אם חברה נמצאת בשליטתם של חמישה בני-אדם או לא, ייחשבו לאדם אחד –
(1) אדם וקרובו; “קרוב”, לענין זה – בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה;
(2) אדם ובא כוחו;
(3) שותפים בשותפות.
(ה) שום דבר האמור בפרק זה אינו מונע מהשיג בערעור, בהתאם לסעיפים 153-158 על החלטתו של המנהל בהשתמשו בכוח שניתן לו בסעיפים 77 ו-78.
רווחים לא מחולקים שרואים אותם כמחולקים [26
77. (א) ראה המנהל, כי חברת מעטים לא חילקה דיבידנד בשיעור של 50% לפחות מתוך רווחיה לשנת מס פלונית, לבעלי מניותיה, עד תום חמש שנים לאחר שנת המס הפלונית, וכי רווחיה הנצברים עולים על עשרה מיליון שקלים חדשים, ויש בידה לחלק רווחיה או חלק מהם בלי להזיק לקיומו ולפיתוחו של עסקה, וכי תוצאת אי-החלוקה היא הימנעות ממס או הפחתת מס – רשאי הוא, לאחר התייעצות עם הוועדה שיש עליה הוראה להלן, ולאחר שניתנה לחברה הזדמנות סבירה להשמיע דבריה, לתת הוראה לפקיד השומה לנהוג בחלק של עד 50% מרווחיה לשנת המס, לאחר שהופחת מהם סכום הדיבידנד שחילקה מרווחי אותה שנת מס, כאילו חולקו בתור דיבידנדים, ובלבד שלאחר הוראת המנהל לא יפחתו רווחיה הנצברים לתום אותה שנה ולתום שנת המס שקדמה להוראת המנהל, משישה מיליון שקלים חדשים; לעניין זה –
“רווחים נצברים” – כלל ההכנסה החייבת של החברה, בתוספת ההכנסות הפטורות ממס, לרבות שבח כמשמעותו בסעיף 6 לחוק מיסוי מקרקעין, אשר נצברו מיום התאגדותה ועד תום שנת המס הפלונית, בניכוי המס החל עליה ובניכוי דיבידנד שהיא חילקה עד תום שנת המס הפלונית ובניכוי הפסד שנוצר בחברה, אשר לא קוזז, ובלבד שסכום הרווחים לא יעלה על סכום הרווחים כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות בתוספת רווחים שהוונו, ואולם, לעניין חברה שיש לה זכויות בתאגיד שקוף – ובלבד שסכום הרווחים לא יעלה על סכום הרווחים כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות בתוספת רווחים שהוונו ובתוספת רווחי התאגיד השקוף, ככל שלא נכללו במסגרת סכום הרווחים כהגדרתם בסעיף 302(ב) לחוק החברות; לעניין זה –
“רווחי התאגיד השקוף” – סכום השווה לחלק הרווחים של תאגיד שקוף שיוחסו לחברה, שהצטברו בתאגיד השקוף ולא חולקו עד תום שנת המס, בניכוי המס החל עליהם;
“תאגיד שקוף” – חבר בני אדם שיש לחברת המעטים זכויות בו בתום שנת המס ושרווחיו והפסדיו מיוחסים לבעלי הזכויות בו;
“רווחיה לשנת מס פלונית” – רווחים נצברים לתום שנת המס הפלונית בניכוי רווחים נצברים לתום שנת המס שקדמה לה ובתוספת דיבידנד שחולק בשנת המס הפלונית.
(ב) ניתנה הוראה כאמור – יישומו בעלי המניות הנוגעים בדבר, או ששומתם תתוקן, כאילו היו אותם סכומים, שרואים אותם כמחולקים, דיבידנדים שנתקבלו על ידי בעלי המניות בתאריכים שהמנהל יראה מן הצדק לקבעם, בהתחשב עם התאריכים שבהם חילקה החברה דיבידנדים, אם חילקה (להלן – דיבידנד להלכה).
(ג) (בוטל).
דיבידנד להלכה לחברות מעטים [26
78. דיבידנד להלכה מאת חברת מעטים פלונית (להלן – החברה הראשונה) לבעל מניות, שגם הוא חברת מעטים (להלן – החברה השניה) – לא יהיה חייב במס בתור הכנסה של החברה השניה, אלא ינהגו בו כאילו חילקה אותו החברה השניה כדיבידנד בתאריך שקבע המנהל לפי סעיף 77, ולפי זה יישומו בעלי המניות של החברה השניה או ששומתם תתוקן; ואם גם בעל מניות של החברה השניה הוא חברת מעטים – יחולו הוראות סעיף זה, בשינויים המחוייבים לפי הענין, על הדיבידנד להלכה, כאילו כל המדובר בחברה הראשונה מתייחס לחברה השניה, וכל המדובר בחברה השניה – מתייחס לאותו בעל מניות, וכן הלאה, לפי אותו עקרון, עד שלא יישאר שום חלק של רווחים בלתי מחולקים שעליהם ניתנו הוראות המנהל ושיש לנהוג בהם כאילו חולקו לחברת מעטים.
מס שלא שולם יהיה חוב החברה [26
79. אדם שנשום למס, או ששומתו תוקנה לפי הוראות הסעיפים 77 או 78 ולא שילם במועדו את המס, כולו או מקצתו, המתייחס לחלקו בדיבידנד להלכה – הסכום שלא שילם יהיה חוב המגיע לממשלה מאת החברה, אשר בגלל שלא חילקה את הרווחים ניתנה הוראת המנהל לפי סעיף 77, וייפרע כדרך חוב.
בעל שליטה בחברת מעטים
62א. (א) הכנסה חייבת של חברת מעטים למעט הכנסה חייבת שיוחסה לחברת המעטים מהכנסת שותפות שהיא שותפה בה, שאינה חברת משלח יד זרה כהגדרתה בסעיף 75ב1, הנובעת מפעילות של יחיד שהוא בעל שליטה בה, תיחשב כהכנסתו של היחיד כמפורט להלן:
(1) הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(1), (2), או (10), לפי העניין – אם הכנסת חברת המעטים נובעת מפעילות היחיד בחבר בני אדם אחר, לרבות בצד קשור לאותו חבר בני אדם, כנושא משרה או הענקת שירותי ניהול וכיוצא באלה, והיחיד או חברת המעטים היו נושאי משרה באותו חבר בני אדם; הוראות פסקה זו לא יחולו על יחיד שמחזיק, במישרין או בעקיפין, ב-25% או יותר באחד מאמצעי השליטה בחבר בני האדם האחר ביום כלשהו בשנת המס;
(2) הכנסה מיגיעה אישית לפי סעיף 2(2) – אם הכנסת חברת המעטים נובעת מפעילות אותו יחיד בעבור אדם אחר, לרבות בעבור צד קשור לאותו אדם, והיא מסוג הפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו;
(3) לעניין פסקה (2), יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו, על אף כל דין או הסכם, אם מקורן של 70% או יותר מסך כל הכנסתה או הכנסתה החייבת של חברת המעטים בשנת המס, למעט הכנסות מיוחדות או רווחים מיוחדים, הוא בשירות שניתן על ידי היחיד או קרובו כהגדרתו בסעיף 76, לרבות עובדי החברה, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות חברת מעטים קשורה, לאדם אחד או לקרובו כהגדרתו בסעיף 88, במשך 22 חודשים לפחות, מתוך תקופה של שלוש שנים, ובלבד שבתום 22 החודשים יראו את פעולות היחיד כפעולות הנעשות בידי עובד בעבור מעסיקו מיום תחילת מתן השירות, וזאת לצורך דיני המס בלבד; לעניין זה –
“הכנסות מיוחדות” – הכנסות כמשמעותן בסעיף 89, שווי המכירה כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, או דיבידנד;
“רווחים מיוחדים” – רווח הון, שבח כמשמעותו בחוק מיסוי מקרקעין, או רווח מדיבידנד;
(4) (נמחקה);
(5) הוראות פסקה (3) לא יחולו על חברת מעטים המעסיקה ארבעה מועסקים או יותר; לעניין זה –
(א) הועסק אדם לא יותר מארבע שעות ביום – ייחשב לחצי מועסק, ואם הועסק אדם חלק משנת המס – ייחשב לחלק ממומעסק כיחס תקופת עבודתו לשנה שלמה;
(ב) אדם וקרובו כהגדרתו בפסקאות (1) ו-(2) לסעיף 88 ייחשבו למועסק אחד.
(א1) (1) הכנסה חייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת מעטים בהפחתת סכום השווה למכפלה של 25% בסכום המתקבל מההפרש שבין ההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת המעטים ובין תשלומים לחברה קשורה תיחשב כהכנסתו החייבת מיגיעה אישית של יחיד בעל מניות פעיל בה, לפי סעיף 2(1), בהתאם לחלקו היחסי של בעל המניות האמור בזכויות לרווחי חברת המעטים, בהתקיים כל אלה:
(א) ההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת המעטים בשנת המס נמוכה מהמכפלה של 30 מיליון שקלים חדשים במספר בעלי השליטה בחברת המעטים באותה שנה; לעניין זה, בעל שליטה וקרובו, כהגדרתו בסעיף 76(ד)(1), יימנו כאחד;
(ב) בשנת המס, שיעור הרווחיות של חברת המעטים עלה על 25%;
(2) על אף האמור בפסקה (1) –
(א) נחשב חלק מההכנסה החייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת המעטים כהכנסתו החייבת של בעל שליטה לפי סעיף קטן (א), יופחת החלק האמור מההכנסה החייבת שמיוחסת לו לפי סעיף קטן זה מאותה הכנסה חייבת של חברת מעטים;
(ב) הייתה לחברת המעטים הכנסה חייבת שיוחסה לה מהכנסת שותפות –
(1) אם החלק שיוחס לחברת המעטים בשנת המס מהכנסת השותפות, במישרין או בעקיפין (בסעיף זה – חלק חברת המעטים בהכנסות השותפות), היה 10% לפחות – לעניין פסקה (1), יובאו בחשבון הכנסות והוצאות השותפות, כשהן מוכפלות בחלק חברת המעטים בהכנסות השותפות;
(2) אם חלק חברת המעטים בהכנסות השותפות היה פחות מ-10% – לא יחולו הוראות פסקה (1), ויחולו הוראות סעיף קטן (א2);
(ג) הוראות פסקה (1) לא יחולו לגבי חברת מעטים שיש בה מחזיק מהותי אם הוכח לפקיד השומה שאף אחד מהמחזיקים המהותיים בה אינו מחזיק בעל רווחים, או בהתקיים שני אלה:
(1) אין בין בעלי השליטה בה יחיד שהוא בעל שליטה בחברה אחרת; לעניין זה, חברה לא פעילה כמשמעותה בסעיף 342מא לחוק החברות לא תיחשב כחברה אחרת, ובלבד שאין לה רווחים נצברים;
(2) סכום הרווחים הנצברים, כהגדרתם בסעיף 77(א), של חברת המעטים בסוף שנת המס הקודמת לא עלה על 750 אלף שקלים חדשים;
לעניין פסקת משנה זו –
“מחזיק בעל רווחים” – מחזיק שבכל החברות שהוא מחזיק מהותי בהן, יחד, סכום הרווחים הנצברים, כהגדרתם בסעיף 77(א), בסוף שנת המס הקודמת לא עלה על 750 אלף שקלים חדשים;
“מחזיק מהותי” – יחיד תושב ישראל, שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב-30% לפחות מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחברת מעטים; לעניין זה, “יחד עם אחר” – כהגדרתו בסעיף 88.
(א2) 55% מההכנסה החייבת של שותפות היוחסת לחברת מעטים שהיא שותפות בה, בניכוי הכנסה של בעל השליטה בחברת המעטים לפי סעיף 2(1) או (2), לפי העניין, ששולמה לו על ידי חברת המעטים, תיחשב כהכנסתו החייבת מיגיעה אישית של בעל השליטה בה לפי סעיף 2(1), בהתאם לחלקו היחסי בזכויות לרווחי חברת המעטים, אם הכנסת השותפות, כולה או חלקה, נובעת מיגיעתו האישית של בעל השליטה האמור, ובלבד שחלק חברת המעטים בהכנסות השותפות היה פחות מ-10%.
(א3) 55% מסכום הדיבידנד שחולק לחברת מעטים שבעל שליטה בה הוא בעל מניות פעיל בחברה מחלקת הדיבידנד, ייחשב כהכנסה מדיבידנד של בעל השליטה, ובלבד שחברת המעטים אינה בעלת שליטה בחברה מחלקת הדיבידנד; לעניין זה, “בעל מניות פעיל” – בעל מניות שהכנסת החברה מחלקת הדיבידנד, כולה או חלקה, הופקה מיגיעתו האישית, לרבות מי שמשתתף בניהול החברה מחלקת הדיבידנד ולמעט כחבר דירקטוריון בלבד.
(ב) לעניין מקדמות לפי סעיף 175, של יחיד כאמור בסעיף זה, תצורף ההכנסה כאמור בסעיף זה למחזור העסקאות המהווה בסיס לסכום שלפיו מחושבות המקדמות.
(ג) ניתן לגבות את המס על הכנסה לפי סעיף זה, לרבות המקדמות, הן מחברת המעטים והן מהיחיד.
(ג1) כללה הכנסתה של חברת מעטים הכנסה שנובעת מפעילות של יחיד שהוא בעל שליטה בה או הכנסה שהיא הכנסה עתירת יגיעה אישית (בסעיף זה – הכנסה מיוחדת), יותרו לניכוי לפי סעיף 17 כנגד הכנסה זו רק ההוצאות שבהן עמדה חברת המעטים לשם השגת ההכנסה המיוחדת; לא ניתן לקבוע את ההוצאות כאמור, ינוכה כנגד ההכנסה המיוחדת חלק יחסי מן ההוצאות שבהן עמדה חברת המעטים בייצור כלל הכנסתה, כיחס ההכנסה המיוחדת לכלל הכנסתה.
(ג2) ראו חלק מהכנסת חברת מעטים כהכנסתו החייבת של בעל מניות בה לפי סעיף זה, יחולו הוראות אלה:
(1) יראו את התשלום ששולם לחברת המעטים כחלק מהכנסת חברת המעטים באותה שנה (בסעיף קטן זה – ההכנסה);
(2) יראו כאילו שולמה הכנסה ליחיד על ידי חברת המעטים תמורת שירותים אשר נתן לה, וההכנסה תבוא בחשבון בקביעת הכנסתו;
(3) יראו את התשלום כאמור בפסקה (2) כהוצאה של חברת המעטים;
(4) יראו את רווחי חברת המעטים שחויבו בשיעורי המס של יחיד לפי סעיף זה וחולקו, כאילו לא חולקו;
(5) על אף האמור בפסקאות (2) עד (4), ובלי לפגוע בהוראות חוק החברות, בחרה חברת מעטים לחלק סכום לבעל המניות כדיבידנד באותה שנה, יקוזזו מס החברות ששולם על ההכנסה לפי חלקו של בעל המניות והמס אשר נוכה במקור בתשלום הדיבידנד מהמס שבעל המניות חייב בו לפי סעיף זה.
(ד) בסעיף זה –
“אמצעי שליטה” – אמצעי שליטה המנויים בפסקאות (1) עד (4) להגדרה “אמצעי שליטה” בסעיף 88;
“בעל מניות פעיל” – יחיד תושב ישראל שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או יחד עם אחר, ב-30% לפחות מסוג כלשהו של אמצעי השליטה בחברת מעטים או בעל מניות בחברת מעטים שהכנסתה, כולה או חלקה, נובעת מיגיעתו האישית, ובכלל זה מי שמשתתף בניהול החברה, למעט כחבר דירקטוריון בלבד; לעניין זה, “יחד עם אחר” – כהגדרתו בסעיף 88;
“בעל שליטה” – בעל שליטה כהגדרתו בסעיף 75ב(א)(3) שהוא יחיד תושב ישראל, ולעניין סעיף קטן (א3) לרבות חברה;
“הכנסה אחרת” – כל אחת מהכנסות אלה, לרבות הכנסה כאמור שנחשבת כהכנסה מעסק:
(1) הכנסה מריבית, מהפרשי הצמדה או מדמי ניכיון;
(2) הכנסה מדיבידנד, לרבות דיבידנד המשתלם מתוך רווחי הון של חברה;
(3) הכנסה מדמי שכירות;
(4) תמורה ממכירת נכס, כמשמעותה בסעיף 88;
(5) הכנסה ממכירת נייר ערך כהגדרתו בסעיף 88 המהווה מלאי עסקי;
(6) תמורה ממכירת זכות במקרקעין, לרבות זכות במקרקעין שאילו הייתה בישראל הייתה זכות במקרקעין, או זכות באיגוד מקרקעין, לרבות איגוד שבבעלותו מקרקעין, שאילו היו בישראל היה איגוד מקרקעין;
“הכנסה חייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית” – חלק ההכנסה החייבת הנובע מהכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית;
“הכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית” – הכנסה שאינה הכנסה אחרת;
“חברת מעטים” – כמשמעותה בסעיף 76, ובלבד שבשנת המס היא אינה אחת מאלה: חברת משלח יד זרה כהגדרתה בסעיף 75ב1(א), חברה נשלטת זרה כהגדרתה בסעיף 75ב(א)(1), חברה מועדפת או חברה מוטבת כהגדרתן בסעיף 51 לחוק לעידוד השקעות הון או מפעל מאושר כמשמעותו בסעיף 21 לחוק האמור;
“יחסי מיוחדים” – כהגדרתם בסעיף 85א(ב);
“נושא משרה” – אחד מאלה, לפי העניין:
(1) בחברה – נושא משרה כהגדרתו בחוק החברות;
(2) בעמותה – נושא משרה כהגדרתו בסעיף 30(א)(4) לחוק העמותות;
(3) בחבר בני אדם אחר – אדם הממלא תפקיד מקביל לאלה המנויים בפסקאות (1) ו-(2);
“צד קשור” – כהגדרתו בסעיף 103;
“שותף” – שותף הזכאי לחלק בהון העסק וברווחיו, וחב להשתתף בכיסוי הפסדי הון או הפסדים אחרים של השותפות;
“שיעור רווחיות” – השיעור המתקבל מחלוקת האמור בפסקה (1) באמור בפסקה (2) שלהלן:
(1) ההכנסה החייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת המעטים, בתוספת תשלומים לחברה קשורה;
(2) ההכנסה מפעילות עתירת יגיעה אישית של חברת המעטים;
“תשלומים לחברה קשורה” – תשלומים המותרים בניכוי בחישוב הכנסה חייבת מפעילות עתירת יגיעה אישית, אשר שולמו לחברה שיש לחברה המשלמת יחסים מיוחדים עימה (בהגדרה זו – החברה הקשורה), שמתקיים לגביהם אחד מאלה:
(1) אחת המטרות העיקריות של הקמת החברה הקשורה או מתן התשלום היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה;
(2) החברה המשלמת לא הצהירה שהתשלומים לא נועדו להימנעות ממס או להפחתת מס בלתי נאותה;
(3) תשלומים ששר האוצר קבע, באישור ועדת הכספים של הכנסת.
בעלי שליטה ישראלים בחברה נשלטת זרה
75ב. (א) בסעיף זה –
(1) “חברה נשלטת זרה” – חבר בני אדם שהוא תושב חוץ, שמתקיימים בו כל אלה:
(א) מניותיו או הזכויות בו אינן רשומות למסחר בבורסה, ואולם אם נרשמו בחלקן, פחות מ-30% מהמניות או מהזכויות של אותו חבר בני אדם הונפקו לציבור או נרשמו למסחר; לעניין זה, לא יובאו במניין מניות או זכויות שהונפקו או שנרשמו למסחר, המוחזקות בידי בעל השליטה בחבר בני האדם;
(ב) רוב הכנסתו בשנת המס היא הכנסה פסיבית או שרוב רווחיו נובעים מהכנסה פסיבית, ובחבר בני אדם שבשרשרת חברות, המוחזק, במישרין בידי חברה עסקית (בסעיף זה – חבר מוחזק), וכן בכל חבר בני אדם המוחזק, במישרין או בעקיפין, בידי החבר המוחזק, אם מרבית הכנסותיה או רווחיה הכוללים של החברה העסקית נובעת מהכנסה פסיבית; לענין זה, יחושבו סכום ההכנסה, סכום הרווחים וסכום ההכנסה הפסיבית, כאמור בסעיף 75ב1(ב) ו-(ג);
(ג) שיעור המס החל על הכנסתו הפסיבית במדינות החוץ אינו עולה על 15%;
(ד) (1) למעלה מ-50% באחד או יותר מאמצעי השליטה בו מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי תושבי ישראל, או שלמעלה מ-40% באחד או יותר מאמצעי השליטה בו מוחזקים בידי תושבי ישראל שיחד עם קרוב של אחד או יותר מהם מחזיקים בלמעלה מ-50% באחד או יותר מאמצעי השליטה בו, או שלתושב ישראל הזכות למנוע קבלת החלטות ניהוליות מהותיות בו, לרבות החלטות לענין חלוקת דיבידנד או פירוק, והכל באחד ממועדים אלה:
(א) בתום שנת המס;
(ב) ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלאחריה;
לענין זה, “קרוב” – כאמור בסעיף 88, שהוא תושב חוץ;
(2) חישוב שיעור ההחזקה כאמור בפסקת משנה (1), לענין החזקה בעקיפין, בחבר בני אדם מסוים הנמצא בשרשרת חברות (בסעיף זה – החבר המסוים), ייעשה לפי הוראות אלה:
(א) עלה שיעור ההחזקה בכל אחד מחברי בני האדם בשרשרת החברות המחזיקים בחבר המסוים בעקיפין על 50%, ייחשב שיעור ההחזקה בו בהתאם לשיעור ההחזקה בו במישרין;
(ב) היה שיעור ההחזקה באחד מחברי בני האדם בשרשרת החברות המחזיקים בו בעקיפין 50% או פחות, תיחשב ההחזקה בו בעקיפין באמצעות אותה שרשרת חברות כהחזקה בשיעור אפס;
(2) “אמצעי שליטה” – כהגדרתם בסעיף 88;
(3) “בעל שליטה” – תושב ישראל המחזיק, במישרין או בעקיפין, לבד או יחד עם אחר, ב-10% לפחות באחד מאמצעי השליטה בחבר בני אדם, באחד ממועדים אלה:
(1) בתום שנת המס;
(2) ביום כלשהו בשנת המס וביום כלשהו בשנת המס שלאחריה;
(4) “יחד עם אחר” – יחד עם קרובו וכן יחד עם מי שאינו קרובו, אם הם תושבי ישראל ויש ביניהם שיתוף פעולה דרך קבע על פי הסכם בענינים מהותיים של החברה, במישרין או בעקיפין;
(5) “הכנסה פסיבית” –
(א) כל אחת מהכנסות אלה, למעט הכנסה אשר אילו הופקה או נצמחה בישראל היתה נחשבת לפי דיני המס בישראל כהכנסה מעסק או ממשלח יד:
(1) הכנסה מריבית או מהפרשי הצמדה;
(2) הכנסה מדיבידנד; לעניין זה לא יובא בחשבון דיבידנד שמקורו בהכנסה ששולם עליה מס זר בשיעור העולה על 15%, ובלבד ששיעור ההחזקה, במישרין או בעקיפין, של החברה מקבלת הדיבידנד בחברה משלמת הדיבידנד הוא 5% לפחות בחברה הנסחרת בבורסה מחוץ לישראל או 10% לפחות בחברה אחרת;
(3) הכנסה מתמלוגים;
(4) הכנסה מדמי שכירות;
(5) תמורה ממכירת נכס, כמשמעותה בסעיף 88, שאינה ממכירת נכס ששימש בידי החברה בעסק או במשלח יד או שאינה ממכירת נייר ערך כהגדרתו בסעיף 88;
(א1) תמורה ממכירת נייר ערך, כהגדרתו בסעיף 88, אף אם היא הכנסה מעסק, אלא אם כן נייר הערך הוחזק בידי החברה פחות משנה והוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי שימש בידי החברה בעסק או במשלח יד;
(ב) הכנסה כלשהי שמקורה בהכנסות או בתמורה כאמור בפסקת משנה (א) או (א1), אף אם היא הכנסה מעסק או ממשלח יד;
(6) “הכנסות ורווחים כוללים”, של חברה עסקית – הכנסותיה ורווחיה וכן חלקה היחסי, במישרין או בעקיפין, בהכנסות וברווחים של כל חבר בני אדם בשרשרת החברות שבו היא מחזיקה, במישרין או בעקיפין; לענין זה, שיעור חלקה היחסי של החברה העסקית בעקיפין בהכנסות וברווחים כאמור, יחושב על ידי הכפלת שיעורי הזכויות ברווחים בכל חבר בני אדם בשרשרת החברות שבו מחזיקה החברה העסקית בעקיפין;
(7) “חברה עסקית” – חבר בני אדם תושב חוץ שרוב הכנסותיו ורווחיו אינם הכנסות פסיביות;
(7א) “חליף” – מי שמכר מניה לבעל המניות במכירה פטורה ממס או הורישה לו;
(8) “חלק יחסי של בעל שליטה ברווחים שלא שולמו” – חלק יחסי מכלל הרווחים שלא שולמו בהתאם לשיעור חלקו במישרין ובעקיפין של בעל השליטה בזכויות לרווחים, בחברה הנשלטת הזרה ביום האחרון של שנת המס שלה; לענין סעיף זה, שיעור חלקו בעקיפין של בעל השליטה ברווחים שלא שולמו, יחושב על ידי הכפלת שיעור הזכויות ברווחים בכל חבר בני אדם שבשרשרת החברות המוחזק על ידו בעקיפין;
(9) (נמחקה);
(10) “מס זר” – מס שחייבים בו על הכנסה במדינה זרה לפי דיני המס החלים באותה מדינה;
(11) “קרוב” – כהגדרתו בסעיף 88, שהוא תושב ישראל;
(12) “רווחים שלא שולמו” – רווחים שמקורם בהכנסה פסיבית של חברה נשלטת זרה שהופקה בשנת המס אשר לא שולמו לבעלי הזכויות בה במהלך אותה שנה, למעט רווחים שמקורם בדיבידנד שהתקבל מחבר בני אדם תושב חוץ ואשר הוכח להנחת דעתו של פקיד השומה כי מקורו בהכנסה ששולם עליה מס זר בשיעור העולה על 15%, ובלבד ששיעור ההחזקה, במישרין או בעקיפין, של החברה הנשלטת הזרה מקבלת הדיבידנד בחבר בני האדם משלם הדיבידנד הוא 5% לפחות בחברה הנסחרת בבורסה מחוץ לישראל או 10% לפחות בחברה אחרת; בחישוב הרווחים כאמור יופחתו המסים החלים על ההכנסה הפסיבית של החברה הנשלטת הזרה, הפסדיה לאותה שנה והפסדיה המועברים משנים קודמות שמקורם בהכנסות כאמור; לענין זה, יחושבו סכומי הרווחים, המס הזר וסכומי ההפסדים כאמור בסעיף 75ב1(ב) ו-(ג);
(13) “שיעור המס הזר החל” – סכום המס שבו חויבה חברה נשלטת זרה בשל הכנסותיה הפסיביות בשנת המס, כשהוא מחולק בסכום כלל רווחיה שמקורם בהכנסה פסיבית באותה שנה;
(14) “שרשרת חברות” – שני חברי בני אדם או יותר, המחזיקים, במישרין או בעקיפין, האחד במשנהו;
(15) “תושב ישראל” – לרבות אזרח ישראל תושב האזור כהגדרתו בסעיף 3א, ולמעט מי שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, כאמור בסעיף 14(א), וטרם חלפו עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל כאמור.
(ב) (1) בעל שליטה בחברה נשלטת זרה שיש לה רווחים שלא שולמו, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם רווחים;
(2) נרכשו אמצעי שליטה במהלך השנה, יחושב חלקו היחסי של בעל השליטה ברווחים שלא שולמו, לפי תקופת ההחזקה היחסית באמצעי השליטה במהלך שנת המס שבה נרכשו;
(3) הוראות פסקאות (1) ו-(2) לא יחולו על בעל שליטה המחזיק בבעל שליטה אחר לענין רווחים שלא שולמו של החברה הנשלטת הזרה, אם חלו על בעל השליטה האחר, לענין הרווחים שלא שולמו, הוראות הפסקאות האמורות.
(ג) (בוטל).
(ד) (1) שולם דיבידנד בפועל לבעל מניות בחברה נשלטת זרה מתוך רווחים שנראו כאילו התקבלו בידיו או בידי חליפו לפי הוראות סעיף קטן (ב) (בסעיף זה – דיבידנד רעיוני), יופחת מסכום הדיבידנד ששולם בפועל הדיבידנד הרעיוני כשהוא מתואם לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס שבה נחשב הדיבידנד הרעיוני כאילו נתקבל ועד למועד התשלום בפועל, אך לא יותר מסכום הדיבידנד בפועל, ובלבד ששולם המס בשל הדיבידנד הרעיוני;
(2) קוזז הפסד או נוכתה הוצאה כנגד הכנסה מדיבידנד רעיוני, כולה או חלקה, יראו לעניין פסקה (1) כאילו שולם מס על חלק ההכנסה שקוזז או שנוכתה ממנו הוצאה.
(ד1) שולם דיבידנד בפועל לבעל שליטה בחברה נשלטת זרה מתוך רווחים שבשלהם שילם מס כאמור בסעיף קטן (ב), ושולם מס זר בפועל בשל חלוקת הדיבידנד לרבות בדרך של ניכוי מס במקור (בסעיף זה – סכום המס הזר), יחולו הוראות אלה:
(1) זיכוי סכום המס הזר יינתן תחילה כנגד המס החל על הכנסות החוץ של בעל המניות שהופקו או נצמחו מחוץ לישראל בשנת המס;
(2) זיכוי יתרת סכום המס הזר שלא ניתן בשלה זיכוי כאמור בפסקה (1), יינתן כנגד המס החל על בעל המניות בשל הכנסות שהופקו או נצמחו בישראל בשנת המס;
(3) יתרת סכום המס הזר שלא ניתן בשלה זיכוי כאמור בפסקאות (1) ו-(2), תשולם לבעל המניות בתום שנת המס שבה שולם המס הזר בפועל;
(4) זיכוי סכום המס הזר כאמור בפסקאות (1) ו-(2) או התשלום לבעל המניות כאמור בפסקה (3), לא יעלה על סכום המס שהיה ניתן לקבל בשלו זיכוי לפי סעיף 126(ג) ובכפוף לסעיף 126(ה), או לפי הוראות חלק י’ פרק שלישי סימן ב’, לפי העניין, אלמלא הפחתת הדיבידנד כאמור בסעיף קטן (ד) וכן לא יעלה על סכום המס ששולם בפועל על הדיבידנד שהתחייב במס לפי הוראות סעיף קטן (ב), שלא על דרך של קיזוז הפסד או ניכוי הותאה כשסכום המס כאמור מתואם לפי שיעור עליית המדד מתום שנת המס שבה נחשב הדיבידנד הרעיוני כאילו נתקבל ועד למועד תשלום הדיבידנד בפועל;
(5) נוצרה יתרה של סכום המס הזר, אשר לא זוכתה או הוחזרה, בשל המגבלות בפסקה (4), ושמקורה במסי חוץ שהוטלו על הדיבידנד, יחולו עליה הוראות חלק י’, פרק שלישי, סימן ב’, והיא תיחשב לעניין זה כמס חוץ ששולם בשנה שבה נתקבל הדיבידנד בפועל, בשל הכנסת חוץ שאינה פטורה ממס בישראל; לעניין פסקה זו, “מסי חוץ שהוטלו על הדיבידנד” – מסי חוץ שהוטלו על אותו דיבידנד למעט מסי חוץ שאינם מוטלים במישרין כאמור בסעיף 203(ב) או 126(ג).
(ה) (1) מכר בעל שליטה את אמצעי השליטה שלו בחברה נשלטת זרה, כולם או מקצתם, יופחת מהתמורה במכירה זו סכום הדיבידנד הרעיוני שנראה כאילו נתקבל על ידו או על ידי חליפו, ובלבד ששולם עליו המס בשל ההחזקה באמצעי השליטה הנמכרים, ושעד למועד המכירה הוא טרם חולק כדיבידנד, כשהוא מתואם מתום שנת המס שבה נחשב הדיבידנד הרעיוני כאילו נתקבל לפי סעיף קטן (ב) ועד למועד המכירה;
(2) קוזז הפסד או נוכתה הוצאה כנגד הכנסה מדיבידנד רעיוני, כולה או חלקה, יראו לעניין פסקה (1) כאילו שולם מס על חלק ההכנסה שקוזז או שנוכתה ממנו הוצאה.
(ו) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לענין נאמנות וכן הוראות לביצוע סעיף זה, כללים לענין דיווח של בעל שליטה על אמצעי השליטה שלו בחברה נשלטת זרה ולענין הדיווח על הכנסות החברה הנשלטת הזרה.
בעלי מניות ישראלים בחברת משלח יד זרה
75ב1. (א) בסעיף זה –
“אמצעי שליטה”, “בעל שליטה” ו”קרוב” – כהגדרתם בסעיף 75ב;
“חברת משלח יד זרה” – חבר בני אדם תושב חוץ, שמתקיימים בו כל אלה:
(1) אם הוא חברה – הוא חברת מעטים כמשמעותה בסעיף 76(א);
(2) 75% או יותר באחד או יותר מאמצעי השליטה בו מוחזקים, במישרין או בעקיפין, בידי יחידים תושבי ישראל; לעניין זה יחושב שיעור ההחזקה בעקיפין באמצעי השליטה, בהתאם לאמור בסעיף 75ב(א)(1)(ד)(2), ולא יובא בחשבון שיעור זכותו, במישרין או בעקיפין, של יחיד שהיה לתושב ישראל לראשונה או לתושב חוזר ותיק, כאמור בסעיף 14(א), וטרם חלפו עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל כאמור;
(3) בעלי השליטה או קרוביהם, המחזיקים יחד או לחוד, במישרין או בעקיפין, ב-50% או יותר באחד או יותר מאמצעי השליטה, עוסקים בעבור החברה במשלח יד מיוחד, במישרין או באמצעות חברה שבה הם מחזיקים במישרין או בעקיפין, באמצעי שליטה בשיעור של 50% לפחות;
(4) מרבית הכנסתה או רווחיה של החברה בשנת המס, מקורם במשלח יד מיוחד;
“חליף”, של בעל מניות – מי שקיבל מניה מבעל המניות במכירה פטורה ממס או בהורשה;
“חלק יחסי של בעל מניות ברווחים ממשלח יד מיוחד” – חלק יחסי מכלל הרווחים ממשלח יד מיוחד שהופקו או נצמחו בשנת המס מחוץ לישראל בהתאם לשיעור חלקו במישרין ובעקיפין, של בעל מניות תושב ישראל בזכויות לרווחים בחברת משלח יד הזרה ביום האחרון של שנת המס;
“משלח יד מיוחד” – עיסוק או מקצוע שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת;
“רווחים ממשלח יד מיוחד” – רווחים שמקורם בהכנסה חייבת של חברת משלח יד זרה שהופקה או נצמחה בשנת המס מחוץ לישראל והנובעת מפעילות במשלח יד מיוחד;
“תושב ישראל” – לרבות אזרח ישראל תושב האזור כהגדרתו בסעיף 3א.
(ב) לעניין סעיף זה, יחושבו הכנסתה, הכנסתה החייבת ורווחיה של חברת משלח יד זרה בהתאם לדיני המס החלים; לעניין זה, “דיני המס החלים” – אחד מאלה, לפי העניין:
(1) לגבי חבר בני אדם שהוא תושב מדינה גומלת כמשמעותה בסעיף 196 (בסעיף זה – מדינה גומלת) המגיש דוח על הכנסותיו או הנישום במדינה כאמור – דיני המס באותה מדינה;
(2) לגבי חבר בני אדם שלא מתקיים בו האמור בפסקה (1) – דיני המס בישראל; המנהל רשאי לקבוע כללי המרה שלפיהם יומרו לשקלים חדשים תשלומים לפי סעיף זה.
(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), בחישוב ההכנסה, ההכנסה החייבת והרווחים של חברת משלח יד זרה שהיא חבר בני האדם תושב מדינה גומלת כאמור ייכללו גם אלה:
(1) דיבידנד או רווח הון גם אם הם פטורים ממס או שאינם הכנסה לפי דיני המס באותה המדינה, למעט רווח הון במסגרת שינוי מבנה שמהותו דחיית אירוע מס ואינו כולל חילופי מקרקעין במקרקעין, לרבות שינוי מבנה מסוג שקבע המנהל; לעניין זה יחושב רווח ההון בהתאם להוראות חלק ה’;
(2) סכומים שנוכו לצורך מס באותה מדינה שאינם מוכרים כהוצאה או כניכוי לפי כללי חשבונאות מקובלים, כאמור בפסקאות משנה (א) עד (ה) שלהלן:
(א) ריבית רעיונית;
(ב) תמלוגים רעיוניים;
(ג) פחת בשל קביעת בסיס עלות חדש בלי שעלות זו שולמה;
(ד) פחת מעבר לעלות ששולמה בפועל;
(ה) הוצאות נוספות כפי שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת.
(ד) (1) בעל מניות תושב ישראל שהוא בעל שליטה בחברת משלח יד זרה שיש לה רווחים שהופקו או נצמחו ממשלח יד מיוחד, יראו אותו כאילו קיבל כדיבידנד את חלקו היחסי באותם רווחים, ויחול עליו שיעור המס הקובע בסעיף 126(א);
(2) לעניין קיזוז הפסד כמשמעותו בסעיף 28 יראו את הדיבידנד כהכנסה ממשלח יד;
(3) לעניין בעל מניות שאינו בעל שליטה יחולו הוראות סעיף זה רק במועד התשלום בפועל;
(4) בעל מניות שזכאי להטבות לפי הוראות סעיף 14(א) בשל היותו תושב ישראל לראשונה או תושב חוזר ותיק, יינתנו לו ההטבות לפי אותו סעיף בשל חלקו היחסי ברווחי חברת משלח היד הזרה אשר הופקו או נצמחו בחוץ לארץ, כל עוד טרם חלפו עשר שנים מהמועד שהיה לתושב ישראל.
(ה) (1) חלה במדינת המושב של חברת משלח היד הזרה חובת תשלום מס חברות זר, יינתן זיכוי כנגד המס החל לפי סעיף קטן (ד), בגובה המס הזר ששולם בפועל בידי החברה, כשהוא מוכפל בשיעור הזכויות של בעל המניות תושב ישראל ברווחים ממשלח יד מיוחד של חברת משלח היד הזרה;
(2) סכום הזיכוי כאמור בפסקה (1) לא יעלה על המס שבעל מניות חייב בו בישראל על הכנסתו החייבת על פי סעיף זה.
(ו) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (ד), שולם דיבידנד בפועל לבעל מניות או לחליפו בחברת משלח יד זרה מתוך רווחים ממשלח יד מיוחד, יחולו הוראות אלה:
(1) היה בעל המניות חברה תושבת ישראל שאינה חברת בית כמשמעותה בסעיף 64, חברה משפחתית כמשמעותה בסעיף 64א, או חברה להחזקת נכסי נאמנות כהגדרתה בסעיף 75ג –
(א) יופחת מהדיבידנד המס ששולם בפועל על ידי בעל המניות לפי סעיף קטן (ג) לאחר שהופחת ממס זה הזיכוי ממס זר לפי סעיף קטן (ה), אם לא חייב את החברה לשלמו; הדיבידנד לאחר ההפחתה כאמור יחויב במס בהתאם להוראות סעיף 126(ב);
(ב) בעת תשלום דיבידנד בפועל ליחיד בעל שליטה בחברה תושבת ישראל, כאמור ברישה, מתוך רווחים ממשלח יד מיוחד ששולם עליהם מס לפי סעיף קטן (ד), יינתן זיכוי בגובה המס הזר ששילמה חברת משלח היד הזרה בשל חלוקת הדיבידנד לחברה תושבת ישראל;
(2) היה בעל המניות חברת בית, חברה משפחתית או חברה להחזקת נכסי נאמנות כמשמעותן בפסקה (1), או יחיד, יופחת מהדיבידנד המס ששולם בפועל על ידי בעל המניות לפי סעיף קטן (ד) לאחר שהופחת ממס זה הזיכוי ממס זר לפי סעיף קטן (ה), אם לא חייב את החברה לשלמו; הדיבידנד לאחר ההפחתה כאמור יחויב במס לפי הוראות סעיף 125ב ויחולו הוראות סעיף 204, ובלבד ששיעור המס שישולם לפי פסקה זו ולפי סעיף קטן (ד), לא יעלה על השיעור המרבי הקבוע בסעיף 121 ובתוספת המס הקבוע בסעיף 121ב.
חברה בע”מ כ”גוף משפטי עצמאי”
החברה נחשבת אישיות משפטית נפרדת מהבעלים שלה. הכסף של החברה אינו שייך אוטומטית לבעלי המניות.
מודל המיסוי הדו-שלבי
שיטה שבה רווחי החברה ממוסים פעמיים: מס חברות על רווחי החברה, ומס דיבידנד על חלוקת רווחים לבעלים.
מס חברות
מס שמוטל על רווחי החברה לפני שהם מחולקים לבעלי המניות. שיעור המס נכון ל-2025 הוא 23%.
מס דיבידנד
מס שמוטל על בעלי מניות כשהם מקבלים דיבידנד מהחברה. שיעור המס תלוי בסוג הבעלות (רגיל או בעל שליטה).
חלוקת דיבידנד
פעולה שבה החברה משלמת רווחים לבעלי מניותיה, כלומר מעבירה כסף מהחברה לכיס הפרטי.
דיבידנד רעיוני
מצב שבו רשות המסים מחייבת במס על רווחים שלא חולקו בפועל, כאילו חולקו.
רווחים כלואים
רווחים שהצטברו בחברה, שולמו עליהם רק מס חברות, אך לא חולקו ולכן לא חויבו במס דיבידנד.
חברת מעטים
חברה פרטית שמספר בעלי המניות בה קטן, בדרך כלל עד חמישה. חלים עליה כללים מיוחדים למניעת דחיית מס.
חברת ארנק
חברה פרטית שמוקמת על ידי בעל מקצוע או עצמאי בעיקר כדי לקבל הכנסות אישיות ולשלם פחות מס, במקום לקבל את ההכנסה כעובד או עצמאי.
חברה שקופה
מצב שבו מתעלמים מהחברה ורואים את ההכנסות שלה כהכנסות ישירות של בעל המניות.
בעל שליטה
אדם שמחזיק ב-10% ומעלה מהחברה, ולגביו יש כללים מיוחדים בדיני המס.
מס שולי
שיעור המס שמוטל על ההכנסה הנוספת, לפי מדרגות המס האישיות של כל אדם.
סעיף 77 לפקודת מס הכנסה
סעיף שמאפשר לרשות המסים לחייב חברת מעטים בחלוקת דיבידנד רעיונית אם היא לא מחלקת את רווחיה בפועל.
סעיף 62א לפקודת מס הכנסה
הגדרת חברת ארנק והכללים שמאפשרים למסות את ההכנסות שלה כהכנסה אישית של הבעלים.
מתן הלוואה לבעלי שליטה
חברה שמעבירה כסף לבעל שליטה בצורת הלוואה – מצב שמסווג לעיתים כחלוקת דיבידנד וחייב במס.
זכות שימוש בנכסי החברה בידי בעל שליטה
כאשר בעל שליטה משתמש ברכוש של החברה (רכב, דירה וכד’), ההתייחסות היא כאילו קיבל דיבידנד בשווי ההטבה.
חברה נשלטת זרה (חנ”ז)
חברה זרה שבשליטת תושבי ישראל, ושעל הכנסותיה מוטל מס בישראל גם אם לא חולקו בפועל לבעלים.
סעיף 75ב לפקודת מס הכנסה
הסעיף שמסדיר מיסוי של חברות נשלטות זרות, ומאפשר למדינה למסות רווחים של חברות שמנוהלות או נשלטות מישראל.
חברת משלח יד זרה
חברה שרשומה בחו”ל אך בפועל מנוהלת מישראל – ומסווגת כתושבת ישראל לצורכי מס.
מסלולי מיסוי עיקריים – עוסק מורשה, חברה, שותפות
עוסק מורשה – מיסוי אישי ללא הפרדה בין העסק לאדם
חברה – מיסוי דו-שלבי (חברות ודיבידנד)
שותפות – כל שותף ממוסה אישית על חלקו, אין מס חברות.
סעיף 63 לפקודת מס הכנסה
סעיף שמסדיר את אופן הדיווח והמיסוי בשותפויות – כל שותף מדווח על חלקו ברווחים כהכנסה אישית.
ראש שותפים
השותף שממונה לנהל ולדווח בשם השותפות מול רשות המסים.